תפילה חזקה ליישוב הדעת

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

רבונו של עולם זכני לישב דעתי היטב בזה העולם בזה הגוף חיש קל מהרה, שאזכה לישב דעתי היטב היטב מה התכלית והסוף מכל התאות ומכל עניני עולם הזה, הן התאות הנכנסות לגוף הן התאות שחוץ לגוף כמו הכבוד וההתנשאות והשנאה והקנאה והקנטור וכיוצא בהן.

ואזכה להסתכל על תכליתי האמיתי היטב בישוב הדעת חזק באמת, ולא אטעה את עצמי כלל בזה העולם, כי אתה ידעת כי כל התרחקותנו ממך היא מחמת שאין אנו מישבין עצמנו כלל, כי אם נזכה לישב דעתנו היטב בענין מרירות חיי העולם הזה, אשר הוא מלא כעס ומכאובות, וכל התאות והתענוגים של העולם הזה הם לפי שעה קלה כצל עובר,

וכולם מערבים ביגונות הרבה ובצער ויסורין ויגון ואנחה כפלי כפלים יותר מהעונג (העובר וחולף מהר), והפסדו מרבה משכרו גם בעת תאותיו, ומכל שכן באחריתו מיד שהיא מרה כלענה, ראשיתו יגון ואנחה, ואחריתו חושך וחלקלקות ואפלה נדחה, גם כל ימיו כעס ומכאובות הרבה וחליו וקצף, ומאומה לא ישא בעמלו.

וכאשר מבאור ומברר למי שיש לו מח כל שהוא (או כל אחד כשיש לו יישוב הדעת לרגעים) בקדקדו, שכל העולם הזה הבל וריק, כמו שכתוב: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון כי גז חיש ונעופה",

וכמו שאמר שלמה המלך עליו השלום: "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל", וכאשר האריך בזה עוד בכל ספר קהלת, ובשאר ספרי קדש מגדל גנות ושטות ושגעון הבלי עולם הזה ותאותיו, "כי הכל הבל ורעות רוח", ויותר מזה מבואר מאד למי שזוכה לישב דעתו היטב, כמו שכתוב: "ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ" וכו'.

ועל כן אם היינו זוכים לישב עצמנו היטב.., בודאי היינו שבים אליך באמת לאמתו, כי גם בזה העולם רואים שהכל הבל ורעות רוח, מכל שכן וכל שכן בעולם הבא, כי סוף כל סוף, אנו מוכנים להשיב הפיקדון לבעל הפיקדון, ואל עפר נשוב למקום רמה ותולעה, ואנו מוכרחים ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ועל כל המעשה שם, כי הכל יהיה נזכר לנו אז, ולא יותר לנו דבר ומה נעשה ליום פקודה,

מה נחשב על יהוה, לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו, אנה נוליך את חרפתנו, אנה מפניו נברח "מי יגור לנו אש אוכלה, מי יגור לנו מוקדי עולם". אהה אחי איכה נעשה, אבל באמת כל רחוקינו ממך הוא מחמת שאין אנו מישבין עצמנו היטב היטב באמת לאמתו, עד הנקדה שבלב בלי הטעאה את עצמו כלל.

אבל אתה גלית לנו בתורתך הקדושה שעיקר יישוב הדעת הוא על ידי שמחה, וגם אתה ידעת גדל רחוקי משמחה, על כן באתי לפניך יהוה אלהי ואלהי אבותי, אדון השמחה והחדוה, אשר השמחה במעונך, כמו שכתוב: "הוד והדר לפניו, עז וחדוה במקומו", שתרחם עלי ועל כל עמך בית ישראל, ברחמיך הרבים ברחמיך הגדולים ברחמיך הגנוזים ברחמיך האמתיים ברחמיך הנצחיים, ותמשיך עלי שמחה אמתיית מן השמים, באופן שאזכה להיות אך שמח תמיד.

אגילה ואשמחה בישועתך בכל עת, "שוש אשיש ביהוה תגל נפשי באלהי", עד שאזכה לקשר השמחה אל המח, עד שאזכה להוציא לחרות מוחי ודעתי ומחשבתי האסורים בכבלי עני וברזל, בגלות גדול ומר זה ימים ושנים, מיום עמדי על דעתי, כאשר אתה לבד ידעת גדל עצם מרירות השעבוד והגלות של דעתי, שסובל גלות מר ושעבוד קשה בכל עת על ידי רבוי המחשבות רעות וטרדות ובלבולים של הבל ושטות ועקמימיות שבלב, הבאים על המח והלב בכל עת, ומעקמים ומבלבלים את מחי ולבי מאד, אשר "כשל כח הסבל",

וכל עיקר גלות הדעת הוא מחמת המרה שחורה והעצבות הקשה והכבד והמר מאד, אשר התגברה עלינו מעודנו. ועל ידי זה אין אנו יכולים לישב עצמנו כלל, היכן אנחנו בעולם, ולחשוב היטב בדעה מישבת על התכלית האחרון האמתי, כי אין אנו יכולין להנהיג את מוחנו כרצוננו מחמת עצם תקף הגלות של דעתנו, מחמת המרה שחורה והעצבות המתגברת בכל עת. ומחמת שאין אנו מישבין עצמנו, על ידי זה עיקר התרחקותינו מהשם יתברך בורא כל עולמים, עד שבאנו למה שבאנו ועשינו מה שעשינו, וחטאנו מה שחטאנו, ופגמנו מה שפגמנו, וקלקלנו מה שקלקלנו, ונתרחקנו כמו שנתרחקנו, כאשר יודע כל אחד בנפשו גודל ריחוקו מהשם יתברך ומתורתו ועבודתו באמת.

והא בהא תליא, כי כל מה שאנו מתרחקים יותר, חס ושלום מתגברת המרה שחורה והעצבות יותר, וכל מה שמתגבר העצבות והמרה שחורה יותר חס ושלום, מתגבר בלבול הדעת וגלותו יותר, עד שאין [אנו…. פה יכול להתפלל על חבר/ה קרוב/ה שם פרטי ושם האמא] יכולין לישב עצמנו כלל, ועל ידי זה נתרחקים יותר חס ושלום,

ועתה מאין יבא עזרנו אבינו שבשמים, מאין ומאין נבקש עזר ותרופה והצלה לחולים נגועים ומענים כמונו היום בדור הזה. הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובינו. כי אין מכאוב כמכאובי הנפש הרחוקה מהשם יתברך, מחי החיים, הטוב והמטיב, החי לעד וקים לנצח. "שמו שמים על זאת ושערו" כי נחרבנו מאד. אוי לנו שהחרבנו את בית החכמה, ושרפנו את היכלי השכל, והגלינו את דעתנו למקום שהגלינו, אוי לנו מאד אוי מה היה לנו:

רבונו של עולם צרות לבבנו הרחיבו מאד, עד שאין אנו יודעים מה לדבר ואיך לדבר, מה נאמר מה נדבר מה נצטדק, האלהים מצא את עוננו, כי חטאנו עוינו ופשענו לפניך מיום היותינו עד היום הזה, מדי יום יום השכם וחטוא, עד אשר אין לנו שום דעת איך לדבר ואיך לישב עצמנו היטב בזה העולם העובר כצל עובר, לחשוב על תכליתנו הנצחי האמתי:

אבל ברחמיך הרבים והעצומים אשר חשבת מרחוק להטיב אחריתנו, הקדמת תרופה למכתינו האנושה, ושלחת לנו בכל דור ודור צדיקים קדושים אמתיים, אשר בכחם הגדול תקנו מה שתקנו, ועשו עמנו מה שעשו, עד שהכינו לנו צרי ומזור ותרופה בכמה וכמה מיני סמים של חיים יקרים ואמתיים ונצחיים והורו לנו כמה וכמה דרכי עצות נפלאות ואמתיות באופן שנזכה גם אנחנו לשמח נפשנו בכל עת.

וברחמיך הרבים זכיתנו שזרזו אותנו מאד מאד בכמה אזהרות להתחזק בכל כחנו להיות בשמחה תמיד, יהיה איך שיהיה. גם אנחנו נשמח ביהוה, נגילה ונשמחה בישועתו, אשר זכנו להיות מזרע ישראל, ולא עשנו גוי, שלא שם חלקנו כהם וגורלנו ככל המונם, והצילנו ברחמיו העצומים, בנסים נפלאים ונוראים, מלהיות מתנגד וחולק על הצדיקים האמתיים ועל אנשים כשרים באמת, "רבות עשית אתה יהוה אלהי, נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר. ימלא פי תהלתך כל היום תפארתך", ברוך אלהינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים בכל הבחינות.

מה נשיב ליהוה כל תגמולוהי עלינו, במה נקדם יהוה, נכף לאלהי מרום, אלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו וכו' ואלו כל הימים דיו וכל אגמים קלמוסים, ובני אדם לבלרים ולשונות מקלסים, אין מספיקים להודות ולהלל ולספר על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות, רבבות רבבות נפלאות נוראות וניסים וחסדים שלא נשמעו מעולם,

אשר היו גנוזים ומכסים אשר חפרו וחתרו והמשיכו בכוחם הגדול משה רבנו הרועה נאמן ואבותינו הקדושים וכל הצדיקים הגדולים האמתיים הבאים אחריהם, מבעל הרצון העליון רבון כל הנשמות אדון כל המעשים, לרחם אשר אינם ראויים לרחם ולחון את שאינם הגונים לחון כמונו היום שפלים ונבזים ונמאסים, כאמור: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם",

עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך יהוה אלהינו, ונתת לנו תקף והתחזקות ועקשנות גדול שיהיה לנו כח להתחזק עד הנה לברוח אצלך תמיד, לבטח בישועתך ובצלך אנו חוסים, כן יוסיף יהוה אלהינו אב הרחמים לרחם עם עמוסים, להמשיך עלינו עוד יותר ויותר חסדים רבים ורחמים גדולים החתומים באוצרותיו עמדו כמוסים, עד נזכה ל"רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לבך חוסים", על כן עודני עומד ומצפה, עדין תקותי ותוחלתי חזק ביהוה שאזכה עוד מעתה ליישוב הדעת באמת.

על כן באתי לפניך לשטח כפי לרחמיך שתחנני ברחמיך ובחסדיך העצומים שאזכה להיות בשמחה תמיד, ואזכה למצוא בי במהירות נקודות טובות תמיד, אשר ברחמיך הרבים חמלת עלינו, וזכיתנו לעשות מצוות רבות בכל יום, ולהוציא מפינו ברכות רבות ותפילות ותחינות ובקשות ושירות ותשבחות בכל יום, ערב ובקר וצהרים, ולעסוק בתורתך הקדושה ובפקודיך הישרים המשמחים את הלב.

ואם אין אנו זוכים לקים שום מצוה בשלמות הראוי, ולא לדבר שום דבור דקדושה בכונה הראויה, כי כל מעשינו ותפילתינו ועסק תורתנו מערבב ומבלבל בפסלת הרבה, עם כל זה, על כל פנים, יש בהם כמה וכמה נקודות טובות. כי אתה יודע תעלומות שאפילו הגרוע והפחות שבישראל, אף על פי כן פנימיות כוונתו בכל מעשיו הטובים הוא לשמך לבד באמת, ואפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון, ואתה מתפאר ומשתעשע מאד עם כל תנועה טובה של הפחות שבישראל.

זכני אב הרחמן שאזכה לילך בדרך הזה לחפש בעצמי תמיד ולמצוא בעצמי נקודות טובות הרבה, באופן – שאזכה לבוא לידי שמחה באמת, עד שאזכה מהרה לישב דעתי היטב באמת, מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני עולם הזה, באופן – שאזכה לשוב אליך באמת מעתה ועד עולם, ולא אשוב עוד לכיסלה. אם און פעלתי לא אוסיף, ואזכה לסור מרע לגמרי ולעשות הטוב בעיניך תמיד.

שבענו מטובך ושמחנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת. לא כחטאינו תעשה לנו ולא כעוונותינו תגמל עלינו, לא מהם ולא מקצתם ולא חלק מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות מהם. כחסדך כרחמיך כנפלאותיך תעשה עמנו ואל תטשנו לנצח. האומר לעולמו די יאמר לצרותינו די. ואם אמנם אנו בעצמנו החיבים בצרותינו, עם כל זה רחמיך רבים יהוה רחמיך רבים מאד. חוסה עלינו למען שמך, רחם עלינו כרוב רחמיך, "שמח נפש עבדך כי אליך אדני נפשי אשא. השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני. אל תעזבני אדני, אלהי אל תרחק ממני. חושה לעזרתי אדני תשועתי".