הסגולות הללו יסייעו לכם לאכול במידה

בכל יום אנחנו מבצעים פעולות הכרחיות שחוזרות על עצמן. אחת מהן היא פעולת האכילה, שאדם תלוי בה על מנת לקיים את נפשו. האכילה אינה התכלית לשמה הגענו לעולם, אולם פעמים רבות אנחנו נוטים לשכוח את זה או לא לייחס לכך את מלוא החשיבות. כשאנחנו שוכחים את התכלית ומתמקדים באכילה (ושאר פעולות המהנות את הגוף) אנחנו בעצם מתרחקים מהשורש שלנו ומהייעוד שאותו הגענו למלא בעולם. 

מסיבה זו נהגו צדיקים בדורות עברו (והן בדורותינו אנו) לנזר עצמם מריבוי תענוגות גופניות לרבות אכילה, ולנקוט בה רק לצורך קיום נפשם. אך זה עוד לא הכול. כי גם כאשר צדיקים אוכלים, הם דואגים לקשר את עצמם ואת פעולות האכילה אל התכלית שלשמה נבראו ונברא האוכל עבורם, ולא כדי ליהנות מהאוכל לבדו. 

ספרי הצדיקים עתירים בסיפורים על מסירות נפש אמיתית מצד אותם צדיקים, בכל הנוגע לעבודה על תאוות האכילה, ולא די בכך שמיעטו באוכל - גם כשאכלו, האכילה הייתה מתוך מקום פנימי בריא יותר, עם טעם אחר לגמרי - שכולל בתוכו שליטה, מחשבה ודעת. 

מה קורה לרוב האנשים שאינם עובדים על תאוות האכילה? פשוט מאוד. או אז מתמכר האדם למזון שהוא אוכל והופך לנשלט על ידו (ומכאן גם נוצרות בעיות בריאות ותזונה שכוללות השמנה).

אז איך מתגברים על הבעיה, ואיך אוכלים לצורך נפשנו? לפניכם סגולות נהדרות ובדוקות לעניין זה:

1. בזמן האכילה, לומר בפה: "איני אוכל להנאת גופי אלא רק כדי להבריא את הגוף ולחזקו לעבודת הבורא". ובספר 'פענח רזא' פרשת בהעלותך, כתוב כי על ידי זה הדיבור נברא מלאך חדש שמסלק את הסיטרא אחרא מאותו אדם. 

2. בזמן אכילה של דבר מה שאדם מתאווה אליו ואוהב במאוד את טעמו - טוב יהיה אם יניח את המזלג לזמן מה, ויחדל מפעולת האכילה. וב'ספר חסידים' מובא שאם אדם נוהג כך, ועוצר את תאוותו 'עוד אכלו בפיו' - הדבר נחשב לו כאילו הקריב קורבן לפני השם יתברך, וזוכה שתשרה עליו רוח קדושה.