מתפללים שנים ולא נענים? נסו את זה

התורה הקדושה הפליגה רבות בשבחם של אותם השומרים פיהם ולשונם, ומקפידים על לשון נקייה מדיבורים רעים, רכילות, דברי שקר והוצאת דיבה.
ומאידך, הנכשל בעוונות אלו – מביא על עצמו רעה גדולה, ובעיקר אם הוא מתפלל ומבקש מה' ישועות שהוא נצרך להן ומרגיש שהוא לא נענה. לעתים אנחנו יוצאים מגדרנו כדי לבצע סגולות מסגולות שונות, בחשבנו כי הן הן הדבר שיפתח את ה'חסימה' הרוחנית ויזכה אותנו בישועה הנכספת.
אלא שעל פי הספרים הקדושים, מי שנכשל בעוון זה של לשון הרע – מעורר קטרוג גדול על עצמו, וגורם לכך שבמו ידיו יחדל השפע מלרדת אליו. אנשים אלו, שמברכים ומקלסים לקב"ה ובאותו 'צינור' גם מקללים אנשים אחרים או מדברים עליהם סרה – מטמאים את הצינור שהוכן בעבור הורדת השפע הרוחני והגשמי לחייהם.
אולם שני צדדים למטבע, ובמדרש מובא שעל כל רגע ורגע שבו אדם בולם את פיו וחוסם אותו מלדבר לשון הרע – "זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער". עוד מובא כי מי ששומר את פיזו גם בזמנים שאין לו עם מי לדבר (למשל רווק שגר לבד) ואין ניסיונות רבים באין עליו בתחום זה, או שאינו נתקף בחשק לדבר דיבורים אסורים – בכל זאת זוכה לכל מילי דמיטב כל עוד קיבל על עצמו להישמר מחטא זה.
בידוע שהרבנית בת שבע קנייבסקי המליצה לכל אישה שהגיעה להתברך מפיה או לבקש עצה לזכות בישועה – לקבל על עצמה לימוד של שתי הלכות לשון הרע ביום. רווקות מבוגרות שחיכו שנים לזיווג ולא הבינו למה הן אינן נושעות – קיבלו על עצמן את עצתה של הרבנית, וברוך ה' זכו להקים בתים כשרים וטובים תוך זמן קצר.
עקרות שחיכו שנים לילדים, נפקדו. חולים נרפאו ועוד כהנה וכהנה ישועות ניתנו למי שלקח על עצמו ללמוד את הנושא החשוב הזה לעומקו, ולשמור עליו במסירת נפש.