פעילויות חסד

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בפרשת השבוע נאמר "נתון תתן לו".
אחד הסימנים המאפיינים את העם היהודי, הוא הדאגה לזולת. יהודי אמיתי לא מסוגל לראות את חבירו מדוכא בייסורין. מידת הרחמנות הטבועה בנו, כבניו של מקום, מצאה את ביטוייה המזהיר לאורך כל הדורות, עד דורנו-אנו, ועד בכלל.
זו הסיבה שמארגני-מגביות המתקיימות, מדווחים תמיד על הצלחה יוצאת מן הכלל בעריכת המגבית, וגם כאשר מדובר בקהילה שחבריה אינם נימנים על העשירון העליון, בלשון המעטה, נאספים סכומי כסף אדירים בסדר-גודל של מאות אלפי דולרים. זר לא יבין זאת. ממש לא יבין. אין לו כלים להבין את התופעה הזו.
 
מעשה שהיה בשכונת מאה שערים בירושלים כאשר עסקנים הגיעו לערוך מגבית לצדקה פלונית, והתדפקו על דלת ביתו של רבי יוד'ל הולצמן, מתלמידי חכמיה המיוחדים של השכונה. ר' יוד'ל זה היה אחד ה'נותנים' הגדולים של מאה שערים. כל פרוטה מיותרת שהיתה בכיסו, עשתה את דרכה באופן מיידי לצרכי צדקה. לכן, כשפתח ר' יוד'ל את הדלת, ושמע במה מדובר, ואמר 'אין לי' – איש לא חשד בו שיש לו... כי כשר' יוד'ל אומר שאין לו, הפירוש הוא שאין... ולא שייך במציאות למצוא פרוטה נוספת בכיסו... עזבו העסקנים את ביתו של ר' יודיל, והמשיכו בדרכם לאיסוף הכסף בבתים אחרים בשכונה.
 
לא עוברות כמה דקות, והם שומעים קריאות רמות מאחור. 'גבאים גבאים, אל תלכו, מצאתי כסף!'. הגבאים מסתכלים אחורנית, ורואים את ר' יו'ל הולצמן רודף אחריהם, מתנשם ומתנשף, ומנפנף בידו בשטרות כסף... משהשיג ר' יוד'ל את הגבאים, מסר בידם את הכסף, וסיפר שברגע שעזבו את הבית, ישב וחשב האם באמת- באמת אין לו כסף, או שעדיין הוא יכול לסחוט את עצמו ולצמצם את צרכיו-הוא בדבר מסויים, ולתת את הכסף למגבית. "והנה עשיתי חשבון שיש באפשרותי לחסוך מהוצאות היין לקידוש, שהרי יכולני לקנות 'יין צימוקים' שמחירו זול יותר ואת ההפרש לתת למגבית הצדקה. וכך עשיתי. הלכתי ולקחתי הלוואה ל- 10 שנים, ואחזיר אותה מההפרשים הללו שבין היין המהודר ל'יין הצימוקים'. והנה הכסף לפניכם".
 
אחת הפרשיות העמומות בתורה היא הפרשה שבה החליט פרעה לשחרר את שבט לוי מעבודת הפרך של בני ישראל במצרים. פירושים רבים ניתנו לכך כדי להסביר מה עלה בראשו של פרעה לעשות דבר כזה, ולשחרר שבט שלם מן העבודה. רבי יהונתן אייבשיץ מסביר שאת ההחלטה הזו קיבל פרעה בגלל אצטגניניו שאמרו לו ש'הכוחות המובילים' בעם היהודי מגיעים משבט לוי, והם אלה העלולים להמריד את כל העם נגד העבדות שהוטלה עליהם. לכן, יעצו לו האצטגנינים, אם ברצונך למנוע מראש 'קיום הפגנות' ו'פתיחה במרד' מצד שבט לוי, כדאי לך לשחררם כליל מן העבודה, ואז כשהם-עצמם לא יהיו נתונים תחת העול הכבד, 'לא יהיה משתלם להם' להמריד את העם. ובמלים אחרות: הם יעשו חשבון פעמיים ושלוש האם להתעבר על ריב לא-להם.
 
אבל פרעה ואצטגניניו לא היו מעודכנים דיים בתכונות-הנפש של העם היהודי, ולא ידעו שכאשר יהודי אחד נתקל בחבירו המתייסר ודואב על צרותיו, הרי הוא מרגיש שהצרות הללו הן ממש צרותיו- שלו, ולכן גם אם לא יטילו על שבט לוי להתייסר בעבודות הפרך של כלל ישראל במצרים, הם ידאגו עבור חבריהם באותה מידה כפי שהיו דואגים אם גם הם היו נמצאים באותה ספינה. וכפי שאכן ראינו אצל משה רבינו שלמרות שהוא-עצמו לא נכלל בגזירת העבודה במצרים, יצא אל אחיו לראות בסבלותם, וכשהיה נתקל ביהודי הנתון כל-כולו בתוך השעבוד, אמר 'מי יתן מותי תחתיך.

ראש של גוי לא מסוגל להבין זאת! וזה גם ההסבר היחיד לתופעה הנאדרת המתבטאת בהיחלצותם של אחינו בני ישראל לסייע בעניין המגביות המתקיימות עבור אחיהם הנמצאים בצרה ובשביה (עלינו לשבח(.