אחת המצוות החשובות בתקופה זו: "הם האנשים הכי חזקים שפגשתי"

מצטרפים עכשיו למיזם חנוכה למען הילדים החולים וזוכים לתפילות אדירות עבורכם >>>

"היי חברים, מאתמול אני מקבל מאות הודעות מכם בעקבות ההשתתפות בפאנל למען פצועי המלחמה. רק להגיד תודה רבה, ולבקש תלכו לבקר אותם, תקשיבו להם. הם האנשים הכי חזקים שפגשתי וחשוב שתשמעו אותם. בשבילם ובשבילנו. אוהב אתכם, עם ישראל חי".

כך כתב הזמר המוכר עידן עמדי ברשת החברתית כדי לעודד אנשים ללכת ולהיות עם פצועי מלחמה.

עמדי, כידוע, נפצע בעצמו באופן קשה במהלך הלחימה ואיבד כמה מחביריו הטובים במהלך הקרבות.

גם אשתו של עמדי פרסמה לקראת יום המודעות הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים בעלי מוגבלויות את הדברים הבאים:

"ואז הגיעה השנה האחרונה, וזה הפך ברגע להיות גם אנחנו. גם הבית שלי הוא חלק מעולם אנשים עם מוגבלות. גם הבעל שלי. זאת שנה אחת בחיים שלנו. רק אחת בינתיים, והיא הייתה כל כך משמעותית (כי למילים יש משמעות אז נבחר למסגר את זה בפן החיובי). שנה שלמדנו המון, עוד נדבר על זה כנראה כשיגיע הזמן בעיקר שנה שחווינו יחד מה זה אומר כשהתמודדות היא בתוך הבית.

"והיום, אני יודעת אפילו יותר מקרוב כמה המשימה שלנו חשובה, לדאוג למציאות שבה לכולם יש מקום, שכולם יכולים לקחת חלק, שאף אחד לא נשכח מאחור. היום יום המודעות הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. 20% מהאנשים בחברה הישראלית (כל אדם חמישי) הם אנשים עם מוגבלות אבל זה ממש לא רק האחריות שלהם לדרוש שיהיה כאן שווה ונגיש יותר זה של כולנו - המשפחות, החברים וכל מי שמקיף את אותם מיליון וחצי אנשים".

בזמנו, לפני כמה חודשים, כתב עמדי לחברו שנפל בקרבות - עקיבא יסינסקי:

"עקיבוש 30 יום עברו,
שאלתי את עצמי הרבה מאיפה להתחיל לדבר היום, בכנות אני לא מעכל, הכל מרגיש לי מוזר וארעי בחודש האחרון, אבל יש רגעים בלילה שאני נזכר בשבת האחרונה שלנו יחד ושוב פעם חוזרת אליי התחושה שלכל יש סיבה.

אתחיל בהתחלה כמה חודשים אחרי שהתקבלנו
לצוות, היינו בתעסוקה מבצעית בגזרת רמה, התעסוקה הזו נפלה על חגי תשרי.
כולנו שהיינו חדשים הוקפצנו לא פעם על מדי א׳ בדרכנו הביתה להפס״ד או למעצר כזה או אחר.
לילה אחד בחג הסוכות חזרנו ממעצר של מבוקש בשעת לילה מאוחרת,
אתה ידעת שמכל החבר׳ה אותי יהיה הכי קל לשבור בבקשה שלך לישון בסוכה הגדולה שבבסיס.
היה קפוא בחוץ עקיבא, ואתה התעקשת לישון בסוכה, אחרי כמה דקות זרמתי עם השטויות שלך לקחנו שקי שינה ושמיכות וישנו על השולחנות בסוכה,
רגע לפני שנרדמתי אמרתי לך שלא תעז להעיר אותי לתפילה בבוקר.

בשעת בוקר מוקדמת כבר היית על מדים עם הסידור הקטן בידך, דמות שכולם הכירו, שהגדירה אותך,
ניערת אותי בשק השינה ואמרת לי משפט שעוד אומר לעצמי כלכך הרבה פעמים בחיים,
בכל פעם שיהיה לי קר בכל פעם שאתלונן או אתקרבן, בכל פעם שאתעטף ברחמים עצמיים,
אמרת ׳קום עמדי, תתגבר כארי.׳
התעצבנתי שהערת אותי אבל קמתי כי זה אתה וקשה להגיד לך לא וגם כי בחיים לא הייתי נותן לך לראות אותי מוותר לעצמי.

העקשנות הזו שלך היפה ליוותה אותנו לאורך כל השירות, שכבר הפכתי להיות סמל ואתה אחראי על התוד״א ועל אימוני הצלפים, התעקשת שנבוא כולם לשירותים בבסיס, מילאת את הכיור במים והראת לכולנו איך כל כדור נע בתוך המים עד ליעדו,
אף אחד מאיתנו לא הבין למה זה כלכך משנה,
רק שנים אחרי שהתחלתי להגיע לשיר במכוני שיקום לפצועי צה״ל, שהיו מסמנים לי איפה נכנס הכדור ומאיפה יצא, ידעתי להיות יותר מזמר,
יותר מחייל ומפקד פשוט, ידעתי להסביר למה הכדור נע ככה, באופן מוזר בשיחה כזו הייתי שובר את הקרח.

היית שב וחוזר על נתונים מוזרים על מסוקי אוייב וטנקי אוייב,
היית יודע הכל, כמה אנשי צוות ומה החימוש של כל אחד.
היית חטיבת מחקר בלוחם בודד,
יורד לכל פרט, רוצה להבין. כמה חסר לנו כאלה היום, בצבא, בהנהגה, בעם שלנו.

אחרי שנים ביחד במילואים, הודעתי לכם שנמאס לי לפקד ואני עובר ליחידה אחרת,
התקשרת אליי ובדרכך הצינית נתת לי להרגיש שאתה מאוכזב ממני ׳אוו דובדבנצ׳יק, החלטת לעזוב אותנו.׳ ורגע אחרי חזרת להיות רציני אמרת שיש להם בדובדבן מלא רובי צלפים ושאולי אצליח לארגן לך משם אחד.
כזה היית".