כיצד ניצל האדמו"ר האמצעי מהעלילה שהעלילו עליו שהוא מורד בשלטון?

מצטרפים עכשיו למיזם חנוכה למען הילדים החולים וזוכים לתפילות אדירות עבורכם >>>

בעלון "שיחת השבוע" פורסם סיפור מיוחד לרגל יום ההילולא של רבי דובער שניאורי זצ"ל - האדמו"ר האמצעי של חסידות חב"ד.

הסיפור לפניכם:

""רשאי אתה לעשות ככל העולה על רוחך, ואיני חושש מהלשנותיך" – זו הייתה תשובתו הנחרצת של הרבי לאיש השפל, שניסה לסחוט ממנו כספים באיומי הלשנה לשלטונות.

הדבר אירע בשנת תקפ"ו (1826). בעיירה ליובאוויטש הנהיג את חסידות חב"ד אדמו"ר ה'אמצעי', רבי דובער, בנו של בעל התניא. הוא היה נערץ לא רק בקרב היהודים, אלא אפילו גויי הסביבה כיבדוהו וכינו אותו 'סוויטאָי רבין' (הרבי הקדוש).

ופתאום נודע לחסידים כי הוגשה הלשנה חמורה לשלטון הרוסי נגד הרבי. אט-אט התבררו הפרטים.

שנה קודם לכן נפטר בליובאוויטש ר' פינחס רייזס, אחד מגדולי חסידיו של בעל התניא ושל הרבי ה'אמצעי'. הוא היה גביר ואיש אמונם של האדמו"רים. ילדים לא היו לו, ואת רכושו ירש אחיינו, שהיה איש רע מעללים.

היורש מצא בעיזבונו של דודו איגרת שכתב אליו הרבי, כאשר עשה את מסעו לליובאוויטש אחרי הסתלקות אביו, אדמו"ר הזקן. במהלך המסע התקבץ בידו סכום של ד' אלפים רובל-כסף, והרבי כתב על כך לר' פינחס וביקשו לצרף אליו עוד שני אנשים ולטפל בחלוקת הכסף לנזקקים.

מזימה שפלה החלה להתרקם במוחו של האחיין. הוא פנה אל הרבי וניסה לסחוט ממנו כספים, באיום שיעליל עליו כי הוא אוסף כספים למטרות חתרניות. הרבי השיב לו שאין הוא מפחד ממנו ושלא ייתן לו אפילו פרוטה אחת.

האיש אכן מימש את איומיו. בעזרת אנשי-בליעל כמותו הוכנה הלשנה מפורטת לשלטונות. במכתבו של הרבי נעשה זיוף – במקום שהיה כתוב ד' אלפים הוסיפו המלשינים את האות ק', וכך נראה היה שהרבי אסף מאה וארבעה אלף רובלי-כסף – הון רב ועצום. המלשינים טענו כי הרבי שולח שוחד לסולטן הטורקי, והאשמות דומות. עוד טענו, כי בית מדרשו של הרבי נבנה במתכונת מידותיו של בית המקדש וכיוצא באלה.

במוצאי שבת קודש פרשת נח תקפ"ז באו חוקרים, מלוּוים שוטרים, לביתו של הרבי. הם עשו חיפוש יסודי בבית. חוליה אחרת של שוטרים פשטה על בית מדרשו של הרבי. הללו מדדו את הבניין; מעשה שאיש לא הצליח אז לעמוד על פשרו.

בינתיים התקהל המון רב סביב הבית. מתוכו נשמעו תחינותיהם של בני המשפחה. היחיד שהיה רגוע ושלֵו היה הרבי עצמו. הוא ישב באחד החדרים וכתב מאמר חסידות. לאחר מכן החל לקבל ל'יחידות' את האורחים הרבים.

בבוקר הועלה הרבי על עגלת משטרה, וזו יצאה לעבר ויטבסק. השמועה על דבר מעצרו של הרבי עשתה לה כנפיים במהירות. בכל עיירה שבה עברה העגלה יצאו מאות יהודים לקדם את פניו. לפי סיכום מיוחד שהושג על-ידי שתדלנים, נערך המסע בשלבים ובהפסקות, כדי שלא להתיש את הרבי, שבריאותו הייתה רופפת.

בבוא השיירה לליאוזנה הובל הרבי למטה המשטרה והושם במשמר כבד. אט-אט נודע כי הוא מואשם במרידה בשלטון!

חודש ועשרה ימים היה הרבי כלוא, ואולם כבר מלכתחילה ניתנו לו תנאים מיוחדים. שלושה ממקורביו הורשו לשהות עימו, ושלוש פעמים ביום אִפשרו השומרים לעשרים יהודים להיכנס פנימה לצורך תפילה בציבור. פעמיים בשבוע הורשה הרבי לומר דברי חסידות לפני חמישים איש, וזאת לאחר שרופאו של הרבי הסביר, שאמירת חסידות היא תמצית חייו.

כל אותה עת נעשתה עבודת שתדלנות רבה למען הרבי. שרים, ששמע גדולתו של הרבי הגיע לאוזניהם, נחלצו לפעול למען שחרורו. הרבי עצמו זומן לחקירות רבות, שבהן הצליח להוכיח כי לא ניהל שום קשרים עם הסולטן הטורקי, וכי אין לו שום כוונה לתפוס את מקומו של הצאר...

בתום החקירות הובא סיכום החקירה לפני שר הפנים. הוא עיין בחומר החקירה, התרשם מתשובותיו של הרבי והחליט לקיים עימות ישיר בינו לבין המלשין.

ביום המיועד לבש הרבי את בגדי השבת הלבנים שלו, ומראהו היה כמראה מלאך ה'. כשנכנס לאולם הרשימה דמותו את השר, עד שקיבלו בכבוד רב, ושלא כמקובל ציווה על משרתיו להגיש לו כיסא לשבת. 

העימות החל. המלשין החל להטיח את האשמותיו, והרבי דחה אותן אחת לאחת. במהלך חילופי הדברים פנה המלשין אל הרבי בביטוי 'רבי'. הרבי פנה מייד אל השר: "ראה נא, הלוא הוא אמר עליי שאני רמאי ומורד במלכות, ועתה הוא קורא לי רבי".

הדבר הביך מאוד את המלשין, ומכאן ואילך התבלבל ודיבר דברים בלי קשר, עד שהשר אמר לו: "חדל לנבוח". בבושת פנים הוצא המלשין מן האולם, ואילו הרבי הוחזר בכבוד רב לחדרו, בהבטחה ששחרורו קרוב.

בי' בכסלו, בשעה שקרא הרבי את פרקי התהילים של השיעור היומי, נתבשר על שחרורו. אחר-כך גילה, כי את ההודעה המשמחת קיבל בדיוק כשאמר את הפסוק (בפרק נה): "פדה בשלום נפשי".

(על-פי 'בית רבי' ו'ספר השיחות')".