שדרן הרדיו שמקדש שם שמיים: "כל הדרך לאולפן ביקשתי מהשם שהדיבורים שלי יהיו מנחמים"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בעלון שיחת השבוע פורסם ראיון עם ירון בר אשר חזר בתשובה ועוסק במעשי חסד. הראיון לפניכם:

"תעודת זהות: ירון בר, בן 54, תושב אלעד, במקור מפתח-תקווה. קם בכל יום בשעה ארבע לפנות בוקר, ומתארגן להסעת ילדי חינוך (חיוך) מיוחד מעמנואל לאלעד. בהמשך הבוקר משדר תכנית מוזיקלית ב'קול חי מיוזיק'. בערב מופיע באירועים.

כישרון: מילדותי ניחנתי בכישרון מוזיקלי, אם כי הייתי ביישן גדול. בכיתה א', המורה שלי, שרה הרשקופ ע"ה, אמרה לי לקראת מסיבת הסיום: ירון, אתה תהיה הסולן. ברחתי מהכיתה מרוב בושה, וחזרתי... ומאז אני עם מיקרופון ביד.

שירה: התחלתי רשמית בלהקת הרבנות הצבאית, אצל מונה רוזנבלום, שממנו למדתי המון, גם מידות וגם מוזיקה. לאחר נישואיי הוספתי להופיע, בעיקר בחתונות. מבחינתי אין דבר נעלה מלשמח חתן וכלה.

התחזקות: הכמיהה לחיים רוחניים נגעה בי מגיל צעיר. הכרתי את הרב שלום ארוש, ומאוד התחזקתי ונשאבתי לעולמה של החסידות. באותם ימים עשיתי 'דיל' עם בורא עולם ואמרתי לו: אני מגדל זקן ולא נוגע בו ואתה עשה את שלך בעבורי. מאז ראיתי ישועות גדולות. אני רוצה להמליץ לכלל הקוראים: גדלו זקן ותראו גם אתם ישועות!

רדיו: לפני כעשר שנים פנה אליי שכני וחברי, ר' אבי רוזן, המנהל את קבוצת 'קול חי', וסיפר על הקמת ערוץ שישדר מוזיקה יהודית-חסידית סביב השעון, בלי אקטואליה וחדשות, 'קול חי מיוזיק'. אבי אמר לי: 'אני רוצה אותך איתנו'. לא הבנתי מה לי ולרדיו, אבל אבי לא ויתר והציע לי: דבר עם המאזינים, ספר להם שהשמיים בהירים, שהשמש זורחת, שכל מה שהשם עושה, לטובה הוא עושה. אמרתי לאבי: אתה בעצם רוצה שאעשה כל בוקר 'התבודדות' של שעתיים מאחורי המיקרופון? השאר היסטוריה.

שפתיי תפתח: כל בוקר, לפני השידור, אני מתפלל להשם יתברך שיפתח את פי. למשל, לפני שנה, אחרי הטבח הנורא, לא ידעתי איך אני בכלל נוסע לאולפן, מה אני אומר. אבל הבנתי שזה בדיוק התפקיד שלי. כל הדרך לאולפן ביקשתי מהשם שהדיבורים שלי יהיו מנחמים ואפילו משמחים, כדי לרומם את מצב רוחם של המאזינים, וברוך השם עמדתי במשימה.

ריקוד: לפעמים אני רוקד בשידור. המאזינים לא רואים את זה, אבל אפשר בהחלט להרגיש. אנשים שיושבים במשרד או בבית מספרים לי שרקדו איתי בשידור חי.

ימי הילולא: עשיתי לעצמי מנהג בכל בוקר לפתוח את התכנית עם סיפורים על בעלי הילולא, מכל העדות והחוגים. אני מדבר כמה דקות על הצדיק ומספר סיפור מיוחד הקשור בו.

אוטובוס: בשלב מסוים החלטתי להגשים חלום ילדות ולעשות רישיון על אוטובוס, כדי שאוכל להסיע ילדים. בכל בוקר אני מסיע ילדים מעמנואל לאלעד, ומשם יוצא לרדיו. וכאן המקום להודות לחברה לפיתוח השומרון, שאפשרה לי להגשים את החלום. באוטובוס אני מרגיש בתיבה ממש. אני מקבל את פני הילדים כל בוקר באיחול: בוקר טוב צדיק, בוקר טוב צדיקה...

פתיחה: שמעתי סיפור על הרב צדקה שאמר לנהג הסעות של תלמידים: 'יש לך כל בוקר פתיחה, כמו פתיחת ההיכל'. כך אני מתייחס לתפקידי, בתחושת זכות אדירה להסיע את ילדי ישראל למוסדות החינוך שלהם.

תפילה: כמעט בכל יום אני מתבודד. אלה הרגעים שבהם אני יכול לצעוק לקב"ה כל מה שאני רוצה, לדבר אליו, לבקש ממנו, לשיר לו. לעיתים אני לא מוצא מילים ופשוט שר. זה מנקה את הנפש, מוריד שכבות. בכל שבת אני זוכה להתפלל בבית חב"ד אלעד, של השליח הרב יוסף-יצחק סילברמן, שזכיתי להיות ממקימיו לפני חצי יובל".