החטוף ששוחרר משחזר: "אמרתי 'שמע ישראל' בקול, נפרדתי מהחיים"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בראיון לידיעות אחרונות סיפר איתי רגב - החטוף ששוחרר משבי חמאס - על מה שעבר  בתקופת השבי שלו.

"דקה אחרי שאני שוכב על הכביש אחד המחבלים בא, פשוט החליט שהוא נעמד עליי", רגב מספר. "עומד לי על הגב עם הקנה של הנשק, מכוון לי לראש, עמד ככה שתי דקות. אלה היו שתי דקות של פחד משתק. בכל שנייה שעברה הייתי בטוח שהראש שלי עומד להתפוצץ. נפרדתי מהחיים. אחרי שתי דקות המחבל פשוט הרים את הנשק, קשר לי את הידיים מאחור. היו לי חורים פתוחים בשתי הרגליים וכדור תקוע ברגל ימין. אחרי דקה אני רואה שלולית של דם שמתחילה להתרחב מהרגל שלי. מעלים אותי לטנדר, גם את עומר שם טוב, שלא נפצע, ומיה אחותי מקדימה".

"הם מתנהגים כמו חיות. כל אחד צורח, כל מחבל בתורו בא, מסתכל עלינו בעיניים ומקלל אותנו מקרוב. קיבלתי סטירות לפנים, הרבה. למיה משכו בשיער באלימות והראו את הפרצוף שלה, התגאו בזה. היה איזה רגע שהמחבל שואל אותנו אם אנחנו אוהבים את ישראל, אנחנו אומרים לו שלא, הוא מסתכל אליי קרוב בעיניים ואומר, 'כזב, שקרן', ומעיף לי סטירה. תשעה מחבלים שם, עומר ואני שוכבים בטנדר, הם עדיין כל הזמן מקללים, יורקים".

בעת החטיפה הוא הופרד מאחותו ומחברו והועבר לניתוח בבית חולים, ניתוח שנעשה ללא הרדמה.

"מישהו פתח את הדלת מאחורה", הוא מספר על האופן בו העבירו אותו לרכב, "זרק משהו על הרצפה ויצא. הייתי בטוח שהבחור השני שם פצצה.

"הייתי באוטו, היה חושך מוחלט, מסביב רגעי אימה בלתי פוסקים. הנהג יצא - ועכשיו הולכים לפוצץ אותי עם הרכב. לקחתי את החולצה שלי, שמתי על הראש, אמרתי 'שמע ישראל' בקול. ככה נשארתי דקה בפחד אימים כשאני בחושך מוחלט עדיין, מחכה לפיצוץ. נפרדתי מהחיים.

"בתוך החדר אני רואה שבעה מחבלים עם כלי נשק, כל אחד יותר מפחיד מהשני. הם מסתכלים עליי בחיוך רע. אני רואה שם עוד מישהו בבגדים של רופא. מזיע, מפוחד, מבוהל. לפני שהוא ניגש עם המלקחיים לרגל, אחד המחבלים בא ואומר לי, 'תהיה בשקט, כי אם לא, נהרוג אותך'. הדוקטור לקח את המלקחיים והוציא את הכדור מרגל ימין. הבנתי שהוא עומד לעשות את זה בלי הרדמה, בלי לתת לי משכך כאבים. רציתי לצרוח, אבל נשכתי את השפתיים".

על רגע השיחרור המרגש הוא מספר:

"שניים מהשובים שלי לקחו אותי לשטחי הכינוס. שם אני רואה עוד תשעה חטופים ישראלים ועוד 17 מחבלים. הייתי בשוק. אחרי כמה עיכובים יצאנו". 

"אמא אומרת לי, 'איתי, הכל בסדר, אני פה איתך. תירגע'", הוא מתאר את רגע המפגש עם משפחתו. "הייתי נסער. שוחררתי בלילה בין רביעי לחמישי, הייתי ער עד חמישי בלילה".

על החזרה לחיים, הוא משתף:

"אני מרפא את עצמי דרך האגרוף והאימונים. משתדל כמה שפחות להיות לבד כי אז יש סיכוי גדול שאפול למחשבות. פתאום כולם מכירים אותי. בהתחלה אתה אומר סבבה, מדינת ישראל אוהבת אותי. אחרי שלב מסוים אתה אומר, רק שאף אחד לא יכיר אותי, בא לי שיסתכלו עליי כעל בן אדם רגיל. כשאנשים שאתה לא מכיר מדברים איתך, אתה רואה אותם מדברים בשפה אחרת".