איך יכול להיות שדווקא הדור שלנו יקבל פני משיח?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בעלון "שיחת השבוע" פורסם המאמר הבא המתייחס לגאולת עם ישראל דווקא בדורנו:

"אַכְשׁוּר דָּרֵי? מדור לדור יש 'ירידת הדורות'. היה דור האבות. אחר-כך בא דור המדבר, 'דור דעה'. אחר-כך הנביאים, התנאים, האמוראים, הגאונים, ה'ראשונים', ה'אחרונים' ו'אחרוני האחרונים'. הדור שלנו, דור 'עקבתא דמשיחא', הוא התחתון ביותר.

אך דווקא הדור היתום הזה אמור לקבל את פני משיח צדקנו ולזכות לכל הגילויים הנשגבים של הגאולה. לא הנביאים זכו לזה, לא הראשונים והאחרונים וכל דורות העבר הגדולים, אלא דווקא אנחנו. ונשאלת השאלה, כלשון הגמרא (יבמות לט,ב) – "אכשור דרי?" [וכי הוכשר הדור?]. לשאלה זו ניתנו כמה תשובות:

ננס על גבי ענק – משל לננס היושב על כתפי ענק, שישיבתו על גבי הענק מעניקה לו יכולת לצפות למרחק רב מן הענק עצמו. גם דורנו הנחות והעלוב, מאחר שהוא בא אחרי הדורות הענקיים שקדמו לו, והוא נוחל את כל תורתם ועבודתם, הרי בכוחם הוא יכול להתרומם לדרגה גבוהה אף מזו שלהם (התוועדויות תשמ"ב, כרך ג, עמ' 1291).

הטוב המצטבר – מידת הטוב בעולם מצטברת וגדלה. זה ההבדל בין הטוב לרע – הרע איננו מציאות אמיתית, ולאחר שהחוטא קיבל את עונשו, לא נשארת מציאות הרע; לעומת זה, הטוב הוא נצחי והוא מצטבר מדור לדור. נמצא אפוא שדווקא בדור שלנו יש ריבוי עצום של טוב, שהצטבר במשך כל הדורות (לקוטי שיחות כרך א, עמ' 247).

נשארו המלאכות הפשוטות – לכל דור ניתן תפקיד מיוחד. על הדורות הראשונים הוטלו משימות כבדות ומורכבות, ולכן גם ניתנו להם כוחות גדולים. כעת נשארו פכים קטנים, דברים פשוטים (כמו סילוק פסולת הבניין בתום הבנייה), ולשם כך אין צורך בענקים, ודיי באנשים פשוטים כמונו ('אהל יצחק', וורקי, עמ' 72).

עָנָו מְאֹד. הסבר בכיוון אחר רואה יתרון ומעלה בדורנו דווקא: דור זה, שבו נתקטנו המוחות ונתמעטו הלבבות; שחי בתקופה של חשיכה רוחנית, כאשר יש מניעות רבות על שמירת התורה והמצוות – ועם כל זה שומרים בני ישראל במסירת נפש את התורה והמצוות – דור זה אכן ראוי לקבל את פני משיח צדקנו (התוועדויות תשמ"ז כרך ב, עמ' 617).

על הפסוק (במדבר יב,ג) "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" מבואר בתורת החסידות (תורת חיים שמות, סד,ב. ספר המאמרים קונטרסים כרך א, עמ' 106 ואילך. ספר המאמרים תש"י, עמ' 237) שעיקר הענווה של משה רבנו הייתה כלפי הדור שלנו, הדור של 'עקבתא דמשיחא'. כאשר ראה משה רבנו בעיני רוחו את הדור הזה, שיעבור צרות גשמיות ורוחניות קשות כל-כך, ואף-על-פי-כן יעמוד במסירת נפש כנגד החושך הכפול והמכופל של שלהי הגלות, ויוסיף לשמור אמונים לתורה ולמצוותיה – חש משה רבנו רגש של ענווה והתבטלות לפני דור זה".