במה כדאי לכם להתחזק בימי השובבי''ם?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

ימי השובב"ים הם בעצם ראשי התיבות של פרשיות התורה השבועיות שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו ומשפטים. ימים אלו הם ימי סגולה מיוחדים המרמזים על אפשרות תשובה על מעשינו הרעים (כמו שנאמר 'שובו בנים שובבים').

בימים אלו נהוג להתענות (מלבד בשבת) ולבקש סליחה מבורא עולם על עוונותינו, ור' חיים ויטאל (תלמידו של האר"י הקדוש זצ"ל) אף אומר כי בימים אלו טוב להתענות במשך 40 יום רצופים מהיום הראשון שבו קוראים את פרשת שמות, ועד לסיום קריאת פרשת תרומה. "וזהו מנהג קדום בכל ישראל", ככתוב.
באחת מהרצאותיו על ימי השובב"ים, אומר הרה"ג יעקב יוסף כי תענית דיבור שעושים בימי השובב"ים - היא סגולה נפלאה לתיקון עוונות מכל הסוגים, ובפרט עוון פגם הברית – שהתורה מייחסת לו חומרה רבה, ואף טוענת כי זהו הפגם החמור ביותר מכל העבירות (שו"ע אבן העזר כג,א).
מי שנכשל חלילה בפגם זה של עוון הברית, התורה משווה אותו לשופך דמים, עובד עבודה זרה, עלול לאבד חלקו בעולם הבא (ספר 'ראשית חכמה' פרק יז'), עלול לגרום לעצמו לבעיות עצבים ומחלות נפש (ספר 'עדון המידות' עמ' יט'), גורם לעיכוב הגאולה ועוד.

ימי השובבי"ם הם ימים המסוגלים לתיקון הפגם הזה, ועל האדם שנכשל בהם לקבל החלטה חד משמעית לשמור את עיניו, לבל יראה דברים אסורים ולבו יחמוד בהם. כמו שכתוב: 'העין רואה והלב חומד'.

עצות חשובות להתחזקות בימים עוצמתיים אלו הן: לברך את ברכת המזון בכוונת הלב (שמע ישראל), להשתדל לדון אנשים לכף זכות (שמע ישראל), לימוד הלכות לשון הרע והלכות שבת (ספר נתיבות שלום), תענית דיבור (יסוד מערבי), להשכים לבית הכנסת מדי יום ולהגיע אליו בין עשרת המתפללים הראשונים (יסוד יוסף), השתדלות בתיקון מידת הגאווה ו'כוחי ועוצם ידי' (יסוד יוסף), לקרוא את פרשת נח (ספר 'סגולות ישראל'), לומר פרק שירה מדי יום (שמע ישראל), לחדש חידושים בתורה (שמע ישראל), להקפיד במצוות ציצית על כל דקדוקיה (אמרי טוב), לקרב אנשים ליהדות ולחזק את לבם בדיבורי אמונה (ראשית חכמה), אכילת פירורי לחם לאחר ברכת 'המוציא' (שמע ישראל), להתחזק בעשיית חסד עם הזולת (האח נפשנו), לטבול במקווה (מאמר תיקון היסוד פרק א') לבכות ולהתחרט על החטאים שלנו בלב נשבר (תבואות שור מס' שבת) ואת הדמעות הזולגות על פנינו – לנגב במצח (מבוסס על דברי האר"י ז"ל).