האם מותר להשתמש בפסוקי התורה כסגולה לרפואה?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

בעיתון "בשבע" פורסם טורו של הרב אליעזר מלמד שעסק בשאלה האם אכן פסוקים מסויימים מהתורה מועילים לרפואה.

מובאים לפניכם דבריו:

"שאלה: יש טוענים שפסוקים מסוימים בתורה או פרקים מסוימים בתהילים מועילים לרפואה למחלות שונות. האם הדבר נכון?

תשובה: אמרו חכמים (שבועות טו, ב) שאסור להשתמש בפסוקי התורה כסגולה להתרפא על ידם, כגון לומר על פצע או מחלה את הפסוק: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (שמות טו, כו). כי התורה ניתנה כדי שישראל ילמדו אותה ויקיימו את מצוותיה, ולא כדי שיעשו אותה כלי שימוש לסגולות. והיו שנהגו גם לרקוק לפני אמירת פסוק שיש בו שם השם, כדרך שנהגו מכשפים בעת אמירת הלחשים שלהם, וזה הנקרא "לוחש על המכה" שאמרו עליו חכמים שאין לו חלק לעולם הבא (סנהדרין צ, א; קא, א).

לפני הופעת המחלה לשמירה

אבל לפני הופעת מחלה או סכנה, מותר לומר פסוקים לשמירה מפניהן, וכפי שאמרו חכמים (שבועות טו, ב) שמותר לומר פסוקים לשם הגנה מפני מזיקים ופגעים, וכדרך שרבים נוהגים לומר לפני השינה: "יושב בסתר עליון בצל ש־די יתלונן" וכו' (תהילים צא). מפני שכאשר אומרים פסוקים לפני שהמחלה או הצרה הגיעה, יש בכך ביטוי לאמונה בה' שהכול בידו, אבל כאשר אומרים את הפסוקים אחר שהצרה או המחלה הגיעה, הרי שכל חפצו של האומר הוא להשתמש בפסוקים כסגולה לרפואה והצלה.

קיום מצוות לימוד תורה כסגולה לרפואה

האיסור להתרפא בדברי תורה הוא דווקא להשתמש בפסוקי התורה כסגולה, אבל הלומד תורה כדי להבין את דבר ה' והדרכתו, כיוון שבלימודו הוא מתקשר למקור החיים, הוא ממשיך בכך לעצמו ברכה ורפואה. ולכן מותר ללומד להתכוון שעל ידי מצוות תלמוד תורה תימשך לו גם רפואה. וכפי שאמר רבי יהושע בן לוי: "המהלך בדרך ואין עמו לוייה - יעסוק בתורה... חש בראשו - יעסוק בתורה... חש בגרונו - יעסוק בתורה... חש במעיו - יעסוק בתורה... חש בעצמותיו - יעסוק בתורה... חש בכל גופו - יעסוק בתורה, שנאמר: 'כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא' (משלי ד, כב)" (עירובין נד, א). כלומר, מכיוון שהלומד תורה מתקשר לה' מקור החיים ועוסק בהדרכתו המסודרת לעולם, הוא ניצל על ידה מהסכנות והחולאים (מהר"ל, מהרש"א, תורת חיים). כיוצא בזה אמרו חכמים (ראש השנה ד, א), שמותר לאדם שבנו חולה לתת צדקה כדי שיחיה בנו, ולא זו בלבד אלא שאמרו שהוא "צדיק גמור", שהואיל וכוונתו לקיים מצווה, אין איסור בכך שיבקש שזכות המצווה תועיל לרפואת בנו (חדרי דעה קעט, על ט"ז ח).

אמירת פסוקים כתפילה

כמו כן מותר לומר פסוקים כתפילה לה' שירפא אותו ממחלה או יציל אותו מצרה, כדרך שאומרים תהילים. ואף מצווה יש בכך, מפני שעיקר מצוות התפילה, שיתפלל אדם לה' בעת צרתו ויבקש ממנו שיושיעו (פניני הלכה תפילה א, ד). ואמירת תהילים נחשבת כתפילה עילאה, שכן בפרקי תהילים כלולים כל סוגי התפילות והתהילות לה'. ויכול המתפלל לבחור פרקים שמבטאים יותר את מצוקתו ותפילתו.

הנחת ספר תורה לסגולת רפואה

כשם שאסור להתרפא בדברי תורה, כך אסור להניח ספר תורה או תפילין על קטן כדי לרפאו או כדי להרדים ילד שסובל מנדודי שינה, כי התורה ניתנה כדי שילמדו אותה ויקיימו את מצוותיה, ובכך יזכו לחיים וברכה, ולא כדי שישתמשו בה כסגולות לרפואת הגוף (ירושלמי שבת ו, ב; רמב"ם עבודה זרה יא, יב; שולחן ערוך קעט, ט). אומנם במצב של סכנת נפשות מתירים להניח ספר תורה על חולה. מסיבה זו היו שנהגו להניח ספר תורה על אישה המקשה ללדת (באר שבע סנהדרין קא, א)".