תשעה באב: מתי נפסיק להיאבק זה בזה?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

בעיתון "בשבע" פורסם מאמרו של הרב אליעזר מלמד העוסק בתשעה באב ובשנאת חינם שגרמה לחורבן בית המקדש.

הרי הוא לפניכם:

"על מה חרב הבית הראשון והשני

אמרו חכמים: "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים... אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים" (יומא ט, ב).

שנאת חינם שקולה כשלוש העבירות החמורות

לא זו בלבד, אלא שהעונש על שנאת חינם חמור יותר, וכפי שמבואר שם בהמשך הגמרא: "שאלו את רבי אלעזר: ראשונים גדולים או אחרונים גדולים? אמר להם: תנו עיניכם בבירה (בית המקדש)... עידיכם בירה". כלומר, הביטו למקדש ותראו שבית המקדש הראשון חזר ונבנה אחר שבעים שנה. ואילו על עוון שנאת חינם עדיין בית המקדש חרב.

אפשר להסביר את חומרתה היתרה של שנאת חינם בשלושה הסברים, זה מעל זה: א) בפועל רוב המצוות תלויות באהבת הבריות ובשנאת חינם. ב) אם אין דרך ארץ אין תורה. ג) שנאת חינם מונעת דבקות בה'.

א. רוב המצוות תלויות בכך

בפועל, רוב המצוות שהאדם נפגש בהן בחייו עוסקות בעניינים שבין אדם לחברו, כגון משא ומתן באמונה, גנבה, הלבנת פנים, לשון הרע, צדקה, הלוואה, השבת אבדה, משפט צדק, אמירת אמת ועוד. נמצא ששנאת חינם היא הסיבה לרוב העברות שאדם עובר, ואהבת הבריות היא הסיבה לרוב המצוות שאדם מקיים. וכך ביאר רש"י את דברי הלל הזקן, שאמר לגר שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך – זו היא כל התורה כולה", ואת השאר תמשיך ללמוד (שבת לא, א).

כפי הנראה מה שאמרו שבבית המקדש השני היו עוסקים גם בגמילות חסדים, הכוונה דווקא עם בני החבורה, ולא עם מי שאינם בחבורה.

ב. בלא דרך ארץ אין תורה

שנאת חינם מבטאת אובדן של דרך ארץ, ואמרו חכמים שבלא דרך ארץ אין תורה (אבות ג, יז), ולכן התורה ניתנה רק לאחר כ"ו דורות, ללמדנו ש"דרך ארץ קדמה לתורה" (ויקרא רבה ט, ג).

אדם שמתוקן בדרך ארץ הוא אדם חרוץ בעבודתו שיודע להתנהל עם זולתו, ובכך הוא אחראי לפרנסת משפחתו ושותף ביישובו של עולם. אולם החוטאים בשנאת הבריות נוטים שלא לשאת באחריות לפרנסת משפחתם, מרמים את מעסיקיהם וגונבים מזולתם, ומוצאים דרכים להשתמט מהחובות הציבוריות. אדם כזה, גם אם יעסוק בתורה, לא יבין אותה כראוי, אלא יהיה מנוול ברשות התורה. וכדרך שאמרו חכמים על מי שלומד שלא לשמה ובלא יראת שמיים שתורתו נעשית לו סם המוות (תענית ז, א; יומא עב, ב).

גם אם ירצה ללמוד תורה לשם שמיים, כיוון שהוא פגום בדרך ארץ, לא יוכל להקשיב לדברי חבריו בכבוד, יבזה גדולים וטובים ממנו, ירעיל את בתי המדרש בלשון הרע, ירבה מחלוקות כקורח ויאבד את עולמו.

ג. פגיעה באמונה וגילוי השכינה

צווה ה' את ישראל "ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו" (דברים יא, כב). וכן: "אחרי ה' אלוקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון" (דברים יג, ה). שאלו חכמים: "וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?... אלא להלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא מלביש ערומים... אף אתה הלבש ערומים; הקב"ה ביקר חולים... אף אתה בקר חולים; הקב"ה ניחם אבלים... אף אתה נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים... אף אתה קבור מתים" (סוטה יד, א). זהו ש"דרש ר' שמלאי: תורה - תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים". וכן פירש רש"י: "ובו תדבקון - הידבק בדרכיו. גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקדוש ברוך הוא" (דברים יג, ה). ובספרי (לדברים יא, כב) הובאו הדברים שציטט הרמב"ם (דעות א, ו) בביאור המצווה "והלכת בדרכיו": "מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש".

כלומר, ברא ה' את העולם חסר, וברא את האדם בצלמו בצלם אלוקים, כדי שילך בדרכיו ויהיה שותף עמו בתיקון העולם. ומה ה' רחום וחנון, וטוב לכול ורחמיו על כל מעשיו, ופותח את ידו ומשביע לכל חי רצון, כך צריך להיות האדם טוב ומטיב לבריות. אומנם לעיתים ה' מתגלה בעולם במידת הקנאה והנקמה, הדין והעונש. אולם כאשר חכמים ביארו כיצד הולכים בדרכיו ודבקים בו הם לא ציינו מידות אלה, אלא רק את המידות המיטיבות והמקיימות את המציאות, כי הן המידות היסודיות, והקנאה והדין הן נלוות אליהן, כדי לשרת ולקיים את המידות המיטיבות. וכמו שנאמר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה" (משלי ג, יב).

לכן שנאת חינם פוגעת באופן העמוק ביותר בתכלית בריאת העולם ובייעוד שהועיד ה' לאדם ובמיוחד לישראל עמו, ולכן חורבן בית המקדש השני בעוון שנאת חינם קשה וממושך יותר מחורבן בית המקדש הראשון. וכן אמרו חכמים: "חביבים ישראל, שאף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם, שנאמר: 'השוכן איתם בתוך טומאותם'" (ספרי, פרשת מסעי קסא). ומי שאינו מבין את העיקרון המכונן שה' שוכן בתוך ישראל למרות טומאתם, מסלק שכינה מישראל.

הוויכוחים הכרחיים

ניתן לחשוב לכאורה, שכדי למנוע שנאת חינם צריכים להימנע מוויכוחים חריפים, ולתבוע מכל מי שדעתם שונה שיוותרו על דעתם למען האחדות והאהבה. ומשלא הסכימו, להאשימם בשנאת חינם ומחלוקת. אולם האמת שראוי לכל אדם וחוג להביע את עמדתו, ראשית מפני שפעמים רבות בכל דעה יש צדק מסוים, ולאחר הוויכוח מתבררים הצדדים הנכונים שבכל דעה. וגם כאשר דעה מסוימת מוטעית, עדיין יש בה תועלת, מפני שבוויכוח איתה בעלי הדעה הנכונה נתבעים ללבן ולזקק את דבריהם.

כלומר, הוויכוחים הכרחיים ומועילים, כל מה שאנחנו צריכים הוא למקד את הוויכוח בנושא השנוי במחלוקת ולא להרחיבו לתחומים אחרים. והפיתוי גדול, שכן אם לדעתנו דעה מסוימת מזיקה, נתפתה לצבוע באופן שלילי את האדם שמחזיק בה, כדי שלא ייגררו אחריו. ויש לכך אף צידוקים בדברי חכמים, שהורו להתרחק מרשע. אולם דבריהם נסובו על רשעים שהיה ברור שחוטאים בזדון ועיקר כוונתם להרע או שהם אויבים מרים לישראל, אבל כאשר מדובר באנשים שאין עיקר כוונתם לרעה, ואינם אויבים לישראל, חובה שלא להרחיב את הוויכוח איתם אל מעבר להכרח, ולשקוד על הדגשת התחומים המוסכמים, כדי שלא נגיע לשנאת חינם, פירוד ומחלוקת...

כל זמן ששלום בתוך ישראל

פעמים רבות האנשים הרגילים מתוסכלים, הם רוצים למתן את השסע, אולם המנהיגים שוקעים במריבות אישיות, והתקשורת מלבה את השנאה בהבלטת העמדות הקיצוניות והצגת היריב באופן מאיים או נלעג.

אולם עלינו לדעת, כל עוד הציבור הרחב מתייחס בכבוד לבעלי הדעה השנייה, ואינו שוקע במחלוקות ובשנאת חינם, בכוחו לעמוד יחד במלחמה, ועם ישראל ימשיך להתקדם. וככל שהציבור ימאס יותר בבעלי המחלוקת, כך גם מנהיגי הציבור ואישי התקשורת ייטיבו את דרכיהם.

כיוצא בזה למדנו מדברי הגמרא (יומא ט, א). אחר שאמרו שבית המקדש הראשון נחרב "רק" בעוון שלוש עבירות - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ולא בעוון שנאת חינם, טענו: הרי גם בבית המקדש הראשון הייתה שנאת חינם. וכפי שאמר רבי אלעזר שהיו "אוכלים ושותים זה עם זה, ודוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם". תירצו שאכן נשיאי ישראל חטאו בשנאת חינם, אולם הציבור הרחב לא חטא בכך, ולכן בחורבן בית המקדש הראשון לא נענשו על שנאת חינם".