האם לפי היהדות מותר להאמין בכשפים?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הרב אליעזר מלמד פרסם בטורו הקבוע בעיתון "בשבע" מאמר מעניין לגבי דעת היהדות על כשפים.

המאמר לפניכם:

"בפרשת השבוע, פרשת בלק, נלמד על המכשף הגדול בלעם, וזו הזדמנות לעסוק באיסור הכשפים ובמשמעותו.

ה' ציווה את ישראל שלא יעשו כשפים מכל סוג שהוא, שנאמר: "כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך, לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם. לא יימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת ה' כל עושה אלה, ובגלל התועבות האלה ה' אלוקיך מוריש אותם מפניך. תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח, ט-טו). ראוי לציין שלדעת חכמים אין איסור כשפים לבני נח.

שתי מגמות עיקריות לכשפים: א) לשנות דברים בטבע, כגון להטיל קללה על אדם כדי לגרום למיתתו או לעשותו עני. ב) לדעת נסתרות ועתידות.

הסוברים שהכשפים שקר

יש סוברים שכל מעשיהם של המכשפים שקר, וכדברי הרמב"ם (עבודה זרה יא, טז): "ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל, שהם חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [תועלת]... כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חוכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת... אבל בעלי החוכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חוכמה אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן...". כלומר לרמב"ם, הכשפים שישראל שעשאם חייב מיתה בסקילה, הם כשפים שאנשים רבים מאמינים שהמכשף הצליח לחולל באמצעותם שינויים אמיתיים בעולם.

וכן דעת רב שמואל בן חפני גאון, ולכך נטו רב סעדיה גאון ורב האי גאון, בסיפור על בעלת האוב של שאול (ראו ברד"ק שמואל א' כח, כד). וכן דעת החינוך (רמט), ותפארת ישראל (קידושין ד, בועז א). וכן דעת האבן עזרא (ויקרא יט, לא), ופירש שבלעם ידע על פי האסטרולוגיה אימתי יקרו אסונות לאישים ולעמים, והיה אז מקללם וגורם לאנשים לחשוב שכביכול בעקבות קללתו האסונות באו עליהם (הובא ברבנו בחיי במדבר כב, ו).

מדברי חכמים משמע שיש כוח בכשפים

מדברי חכמים במקומות רבים נראה שהתייחסו לכשפים כאל דבר ממשי, אולם לפי הרמב"ם דבריהם הם משל וסוד שאין להבינם כפשוטם. ויש מבארים שגם הרמב"ם וסיעתו מסכימים שיש אמת בקיומם של כוחות אלו (רדב"ז ח"ה אלף תרצה; שו"ת מהרש"ל ג; ב"ח, מעשה רוקח, ועוד). אלא שהואיל ופעמים רבות הם משקרים, וגם כשהם מצליחים בסופו של דבר מעשיהם מביאים לידי כישלון, החשיבו את מעשיהם כשקר והבל.

ניתן לומר שכשם שהרמב"ם הסביר את דברי חכמים שלא כפשוטם, כך מפרשים רבים הסבירו את דברי הרמב"ם שלא כפשוטם.

לדעת רבים יש כוח בכשפים

אומנם לדעת רוב רובם של חכמי ישראל, יש כוח בכשפים לשנות דברים ולדעת נסתרות, אולם אין כוחם קבוע, ופעמים רבות הם טועים ונכשלים. וכפי שכתב הרמב"ן (דברים יח, ט): "ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל, כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה". ראוי לשים לב איך התייחס לעמדת הרמב"ם כעמדת חסידות, שמרוב חסידותו כפר בכוחם של המכשפים. אולם המשיך הרמב"ן: "ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים, ורבותינו גם כן יודו בהם...". והוסיף לבאר שלעומת המכשפים, שפעמים רבות טועים ומטעים, נתן לנו ה' נביאי אמת. וכפי שאמרו חכמים (ספרי שם): "שמא תאמר להם יש במה להישאל ולי אין לי? תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה' א־לוהיך", אלא נתן לך נביאים שממשיכים את הדרכת התורה.

וכן דעת ריקאנטי, רבנו בחיי, אברבנאל על דברים יח. ספר העיקרים ג, ח; ר"ן דרושים ד; יב; ריב"ש צב; רדב"ז ג, תה; גר"א יורה דעה קעט, יג, ועוד רבים.

מוסכם שפעמים רבות הם משקרים

כיוון שמדובר בכוחות רוחניים שקשה למדוד אותם, ישנם בתחום זה שקרנים רבים. מהם שמשקרים לעצמם לחשוב שיש להם כוחות רוחניים, מהם שיודעים שאין להם כוחות ומרמים את האנשים לחשוב שיש להם, ומהם שבעבר היו להם כוחות ובמשך הזמן איבדו אותם, אך הם ממשיכים לרמות את עצמם ואת זולתם שיש להם עדיין כוחות. עם זאת, לא ניתן להכחיש שיש אנשים שיש להם יכולות רוחניות מיוחדות לראות ולחוש מעבר למקובל, וכשהם מתקשרים לכוחות של טומאה, הם מסוגלים בעזרת כשפים לחולל דברים ולדעת עתידות.

כוחו של הדיבור לטוב ולמוטב

עיקר כוחו של האדם לשנות את העולם לטובה או לרעה הוא על ידי דיבור, מפני שה' ברא את העולם ומקיים אותו על ידי אותיות ודיבור. וברא ה' את האדם ב'צלם אלוהים', היינו באופן שגם הוא יכול לפעול בעולם ולשנותו, ועל כן יש לו יכולת לדבר, ללמוד וללמד, ולשתף פעולה עם חבריו כדי להוסיף טובה וברכה לעולם. או להפך, לעורר אותם להרשיע.

יתרה מזו, ה' העניק לאדם כישרון להתקשר למדרגות עליונות שמעל העולם הזה, ועל ידי כך יכולים הצדיקים לרומם את העולם ולקדמו מבחינה רוחנית ומוסרית. כמו כן יכולים הצדיקים שעומדים על סוד השמות והאותיות שבספר יצירה ליצור דברים בעולם על ידי כוונות ודיבורים של שמות קדושים וצירוף אותיות (אך לא רצוי לעשות זאת). כנגד זה המכשפים יכולים על ידי כוונות ודיבורים של שמות טומאה ולחשים לשנות את האותיות והמילים שדרכן השפע זורם לעולם, ולגרום בכך נזק למי שהם רוצים לקלל. כדי לחזק את כשפיהם, הם עושים מעשים שונים כהקטרת קטורת וכיוצא בזה.

פיתוח הכשפים על ידי התחזקות ברשע

כשם שהצדיקים שדבקים בה' ובמידות הטובות יכולים מתוך כך להבין את עומק פנימיות התורה ולזכות לרוח הקודש, ולפעול לתיקון העולם ושכלולו, כך הרשעים שדבקים במידות הרעות יכולים להבין את שורשי הרע ודרכי פעולתו. ואנשים בעלי כישרון רוחני, על ידי התקשרותם לכוחות הטומאה, יכולים לקבל השראה להמציא לחשים וכשפים המסוגלים לפעול בעולם, שכן זה כנגד זה ברא א־לוהים, וכשם שברא את סדרי העולם הטובים, שהם היסוד למידות הטובות, כחסד ואמת, צדק ומשפט, וכלל כולם עשר ספירות, כך ברא כנגד זה את כוחות ההרס, שהם יסוד המידות הרעות, כדוגמת התאווה, הקנאה והכבוד, וגם הם עשר ספירות טמאות. כשם שבקדושה יוכל על ידי תפילות לה' ועשיית מצוות להמשיך ברכה לעולם, כנגד זה בטומאה יוכל על ידי לחשים ומעשי כשפים לחסום את שפע החיים. וכן ביארו חכמים (אבות ה, יט), שהמידות הן היסוד לכול. ולכן שלושה דברים היו בתלמידיו של בלעם הרשע, המכשף הגדול: 'עין רעה' - מקנא בזולתו. 'רוח גבוהה' - גאוותן. 'נפש רחבה' - תאוותן. וסופם "יורשים גיהינום ויורדים לבאר שחת", וכפי שאמרו חכמים (אבות ד, כא): "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם".

כוחם של המכשפים נגד צדיקים

גם באנשים טובים וצדיקים הכישוף יכול לפגוע, שהואיל וברא ה' יכולת לאדם להשפיע על הקורה בעולמות הרוחניים, כשם שאם אדם רשע יכה צדיק מכת מוות - הצדיק ימות, כך אם המכשף יצליח לשבש את צינורות השפע של הצדיק, הוא יינזק וימות. אומנם ככל שאדם מתעלה במעלות הצדיקות, כך כוחם של המכשפים להזיק לו פוחת. זאת משום שכשם שיש מדרגות בקדושה כך כנגד זה יש מדרגות בטומאה, ורק אם המכשף הצליח להתקשר למדרגה גבוהה יותר בטומאה ממדרגתו המקבילה של הצדיק בקדושה, הוא יכול להזיק לו.

המכשפים הגדולים חיפשו את נקודת התורפה המוסרית אצל מי שרצו לקלל, וכך יכלו לעורר עליו קטרוג, ובשעה שהיה מתעורר עליו זעם בעליונים, היו מקללים אותו וקללתם הייתה פועלת. וכן אמרו חכמים (ברכות ז, א) על בלעם הרשע שביקש לקטרג על ישראל, ובשעה שיתעורר עליהם כעס שאינם נוהגים כראוי, יקלל אותם קללת כיליון. אולם כדי להציל את ישראל, במשך כל אותם ימים לא זעם ה' על ישראל, ולא יכול היה בלעם לקללם, כפי שאמר (במדבר כג, ח): "מה אקוב לא קבה א־ל, ומה אזעום לא זעם ה'".

ההתמודדות נגדם באמונה בה'

אף שיש לכוחות הרשע יכולת להזיק לצדיקים, ה' ציווה את ישראל שלא לעסוק בכשפים, אלא לדבוק בה' וללכת בדרכיו, ובכך יינצלו מהכשפים, שלא יוכלו להזיק להם. וכפי שלמדנו בפרשה הקודמת, שכאשר נחשים תקפו את ישראל, כשנשאו עיניים לשמיים, ניצלו (משנה ר"ה ג, ח).

וכן מסופר (סנהדרין סז, ב) על רבי חנינא שמכשפה אחת ניסתה ליטול עפר מתחת רגליו, כדי שמכוח זה תוכל להטיל עליו כישוף חזק. אמר לה רבי חנינא: אינני חושש מכך, "כי ה' הוא הא־לוהים אין עוד מלבדו". ואין הכוונה שסמך על הנס שיעשה לו ה' בזכות זכויותיו, שכן אין ראוי לאדם לסמוך על הנס ולהחזיק את עצמו כצדיק שה' חייב לעזור לו. אלא הכיר ר' חנינא בעצמו שהוא תמים באמונתו שה' מנהיג את הכול, ובמצב כזה אין מקום לכשפים להיכנס לחצוץ בינו לבין ההנהגה האלוקית, ולכן אין לו לחשוש מכשפיה. וגם אם תצליח להזיק לו, הרי שזה בהשגחה פרטית מאת ה' לטובתו".