האם לפי היהדות מותר לקרוא בכף יד ולהיעזר בחוכמת הפרצוף?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הרב אליעזר מלמד פרסם בטורו הקבוע בעיתון "בשבע" מאמר מעניין לגבי דעת היהדות על חוכמת הפרצוף וקריאה בכף יד.

המאמר לפניכם:

"שאלה: האם מותר להתייעץ באנשים שמתמחים בחוכמת הפרצוף (פרסונולוגיה) או בקריאה בכף היד (כירולוגיה) כדי לתכנן את העתיד, האם לפתוח עסק או להתחתן וכיוצא בזה?

תשובה: השאלה תלויה בשתי שאלות. האחת, האם יש אמת בחוכמה זו? השנייה, במידה ויש אמת האם מותר להשתמש בה? תחילה נסכם בתמצית שחוכמת הפרצוף מבוססת על הכרה שיש התאמה בין הנפש לגוף, ולכן צורת הגוף ובמיוחד הפרצוף, שהוא הביטוי העיקרי של האדם, מבטאים את אופיו וגורלו. כיוצא בזה חוכמת הקריאה בכף היד מבוססת על ההכרה שהואיל ובידיו האדם עושה את כל מעשיו, צורת ידו והשרטוטים שבה מבטאים את אופיו וגורלו.

דעת האוסרים לחלוטין

יש אומרים שכשם שאין אמת באסטרולוגיה כך אין אמת ב"חוכמות" אלה. ואולי לדעתם לעיתים יש בהן אמת, אבל הפעמים שבעלי "חוכמות" אלה טועים רבים כל כך עד שיש להגדירן כשקר. בנוסף לכך, כשם שאסור מהתורה לבקש לדעת עתידות על פי אסטרולוגיה, כך אסור לבקש לדעת עתידות על פי "חוכמות" אלה, והשואל בהן עובר באיסור מעונן ומנחש, שהוא מכלל איסורי הכשפים (כך כתב לחם משנה על הרמב"ם עבודה זרה יא, ט; מעשה רקח שם; כרם שלמה (האס) הלכות מעונן ומכשף; זבחי צדק יורה דעה קעט, טו; 'באור חדש מספיק' על הרמב"ם שם. ולפי דעתם כך דעת רמב"ם, רי"ד, סמ"ג, טור, קרית ספר ועוד).

דעת המתירים

מנגד, יש אומרים שיש אמת בחוכמות אלה, כשם שיש אמת באסטרולוגיה. וגם אין איסור להשתמש בהן, מפני שאינן כרוכות בכשפים, ובתנאי שאכן הולכים למי שמבין בהן, מפני שרבים מהעוסקים בחוכמות אלה אינם מבינים בהן כראוי. כלומר, לדעה זו כשם שמותר להתייעץ עם יועץ אסטרטגי או כלכלן על אודות תכנון העתיד, כך מותר להתייעץ על אודות העתיד עם אסטרולוגים (אבן עזרא, רלב"ג). כיוצא בזה מותר להתייעץ על אודות העתיד עם חכמים בחוכמת הפרצוף וכף היד.

מבין העומדים בדעה זו יש סוברים שמעמד חוכמות אלה גבוה מאסטרולוגיה, מפני שהוזכרה באופן חיובי בזוהר ובדברי גאונים. וכפי שמבואר בזוהר (חלק ב עח, א), שכך הציע יתרו למשה רבנו לבחור את השרים השופטים שיישאו איתו במשא העם, שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע, ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות" (שמות יח, כא). לא אמר "ואתה תבחר" אלא "ואתה תחזה", היינו שעל פי חוכמת הפרצוף יבחר את השרים המתאימים. אולם ממשיך הזוהר ומבאר שמשה רבנו לא נזקק לכך אלא נעזר ברוח הקודש. כיוצא בזה מובא בתשובות הגאונים, מרב שרירא גאון ומרב האי גאון, שחכמים השתמשו בחוכמה זו, ולימדו סתרי תורה רק למי שראו על פי חוכמת הפרצוף שהוא מתאים לכך (שערי תשובה קכב). ויש שנהגו למעשה להיעזר בחוכמות אלה, וכפי שהעיד בדורנו בשו"ת מעשה נסים ג, רח.

לדעה המרכזית אסור לבקש עתידות בעזרתן

לדעה המרכזית של רוב חכמי ישראל, מעמד חוכמת הפרצוף וכף היד כמעמד אסטרולוגיה. יש להן לפעמים הצלחות, אבל פעמים רבות הן מכזיבות, מפני שבמשך הזמן העברת מסורת חוכמות אלה נחלשה ושובשה. בנוסף לכך, גם בעבר הרחוק, בתקופה שבה היו יותר חכמים בחוכמות אלה, לא ניתן היה לסמוך עליהן, משום שהן שיקפו את טבעו ומצבו של האדם באותה שעה, ואילו האדם בבחירתו יכול לשנות את טבעו.

להלכה לפי דעת רוב חכמי ישראל אין איסור "לא תעוננו" בבקשת תחזית על ידי אסטרולוגיה או חוכמת הפרצוף וכף היד, אבל משום מצוות "תמים תהיה" אין לבקש נסתרות ועתידות בעזרת חוכמות עלומות (רמב"ן במיוחסות רפג, יראים רלט, תלא; ריטב"א שבת קנו, ב; נימוקי יוסף סנהדרין טז, ב, ברי"ף; ר"ן סנהדרין סה, ב; דרשות יא. וכן נראה מדברי הב"י ושו"ע יו"ד קעט, א-ב. וכן כתב במפורש הרמ"א שם; שו"ת רבי בצלאל טו, ב; לבוש קעט, א-ב; חכמת אדם איסור והיתר פט, ג, ועוד רבים).

האם מותר לדעה המרכזית לאבחן אישיות בעזרתן

כעיקרון לדעת רוב חכמי ישראל העומדים בשיטה המרכזית, מותר רק לאבחן אישיות בעזרת חוכמות אלה ולא לחקור עתידות. וכך הם מסבירים את דברי הזוהר, שיתרו הציע למשה רבנו לבחון את השרים השופטים על ידי חוכמת הפרצוף, וכן כתבו הגאונים שחכמי ישראל לימדו את חוכמת הנסתר לתלמידים שראו שמתאימים לכך על פי חוכמת הפרצוף.

השיבושים שנפלו במסורת חוכמות אלה

וכן כתב הרמב"ן, אולם הוסיף, שבעקבות החורבן והגלות, "כשאבדנו - אבדו החוכמות עמנו, ונשאר זכרם בשיבוש ביד מועטים, ובאו הפילוסופים והכחישום" (דרוש תורה תמימה, בראשית ה, ב). כלומר, מכיוון שאבדה המסורת המדויקת של החוכמה, נותרה חוכמה זו משובשת וממילא כשבחנו אותה הפילוסופים מצאוה מוטעית.

כמו כן העיד רבי חיים ויטאל על האר"י הקדוש שידע ברוח הקודש נסתרות, ואף ידע לקרוא בכף היד, אך לא רצה ללמדה כי החשיב אותה ל"חוכמה זרה" (שבחי האר"י עמ' כב). ונראה שחוכמת הפרצוף והקריאה בכף היד נשענו גם על השראה שהיא מעין נבואה, וכאשר עברנו מתקופת הנבואה לתקופת החוכמה, התרגלו החכמים לבחון כל דבר באופן מוגדר ומפורט, והתקשו ללמוד וללמד חוכמה שנשענת גם על אינטואיציה. ומכיוון שפחות השקיעו בלימודה, רבו בה השיבושים. והאר"י ידעה בעזרת רוח הקודש, אבל לא רצה ללמדה, מכיוון שידע שבלא רוח הקודש היא תישאר "חוכמה זרה" ומשובשת.

הבעיה באבחון אישיות על פיהן

לכאורה, מכיוון שלדעת רוב הפוסקים אין איסור לאבחן אישיות בעזרת חוכמת הפרצוף וכף היד, גם אם נפלו בחוכמה זו שיבושים, לא יזיק לאדם לשמוע חוות דעת של מי שמתמחה בזה.

אולם למעשה, גם לשם בחינת אישיות יש בעיה בהזדקקות לחוכמות עלומות אלה, שהואיל ונפלו בהן טעויות, אף אם יצליחו לראות בעזרתן חלק מהתכונות, כל טעות עלולה לגרום לשיבוש גדול. שכן אין זה דומה לרב שמכיר את תלמידו או פסיכולוג שמשוחח עם המטופל שלו, שעצותיהם נשענות על היגיון, וממילא התלמיד או המטופל יכול לבחון את עצותיהם בשכלו. אולם כאשר העצה ניתנה על ידי חוכמות אלה שדרכיהן עלומות, קשה לאדם לדחות ניתוח שגוי שלהן על ידי ההיגיון, וחייו עלולים להסתבך מכך. כגון שיחשוב שיש בו כישרון מסוים וכדי להגשימו יבחר מקצוע מסוים, ואילו האמת שיש בו כישרון אחר.

וכן כתב האדמו"ר מלובביץ', רמ"מ שניאורסון: "על זה נאמר רבים חללים הפילה, מי שלא הגיע להוראה ומורה, ותמה אני אם יש בדורנו זה מי שיאמר ויפרסם שבקי הוא בעניינים אלו" (אגרות קודש חט"ו עמ' סד)".