"כמה שיגידו לנו שאין - בסוף יש אחדות": הלוחמים משחזרים את רגעי החילוץ של ארבעת החטופים

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

רפ"ק א', סמפל"ג בימ"מ; פקד ע', מפקד צוות בימ"מ; ולוחם הימ"מ רס"ב י' היו שותפים למבצע החילוץ הנועז של ארבעת החטופים שחזרו בחיים ושהתרחש באחרונה.

בראיון לחדשות 12, הם מספרים על חילוצה של נועה ארגמני:

"ידענו שמדובר בבחורה, מה המגדר שלה, ידענו ככה באופן כללי כדי שנוכל להתאמן. היא הייתה יחפה, הייתה מאוד מבוהלת. כשהגענו היא עדיין לא הבינה. אמרנו לה: 'באים להביא אותך הביתה, באנו להציל אותך'. לקחנו אותה בשק קמח - וטסנו החוצה".

לגבי החטופים שלומי זיו, אלמוג מאיר ג'אן ואנדרי קוזלוב מספרים הלוחמים ש"הם די מהר הבינו שאנחנו באנו לחלץ אותם".

"אנחנו מהר מאוד יורדים לקרקע, יורדים לחבק, יורדים לבכות, אבל אנחנו מבינים שהדבר הזה לא נגמר. אצלנו ביחידה, עשינו את שלנו - אנחנו מבינים שיש לנו עוד דרך ארוכה. יש לנו עוד משימות לעשות, יש לנו עוד אנשים שצריך להחזיר. באחת השיחות שלי עם ארנון, הוא אמר - 'אנחנו, זה המשימה של חיינו'. זה הדברים שצריך לעשות. יש לנו מר, אבל אנחנו צריכים את המתוק. ממשיכים. ככה היחידה ממשיכה".

"זו זכות גדולה מאוד לקחת חלק בחילוץ של ארבעה חטופים בחיים", הם אומרים, "זו זכות עצומה וכבוד גדול להיות חלק מהדבר הזה, אני מרגיש שזה אחד המבצעים הכי ערכיים שיצא לי לעשות".

הלוחמים מתארים את ההכנות לבמצע כזה מורכב:

"אנחנו התחלנו את ההכנות ברמת החטיבה: ארבעה אנשים בכל החטיבה ידעו על הפעילות, ורק ימים לפני המבצע חושפים את המג"דים לתוכנית בפעם הראשונה. יום לפני אנחנו חושפים את המ"פים ורק ממש שעתיים-שלוש לפני תחילת המבצע, אז אנחנו חושפים גם את הלוחמים. הסברנו ללוחמים שהם הולכים להיות חלק במבצע החילוץ, לא אומרים להם בדיוק מה המבצע כדי לשמור על ביטחון מידע ולראות שאנחנו לא שורפים את המבצע בכך שכולם יידעו עליו וזה איכשהו ידלוף חלילה.

"אנחנו כיחידת הניוד מתעסקים בכל נושא הניוד, שזה אומר הגעה אל היעד וניתוק המגע ובכל מיני תחומים אחרים, שאני לא רוצה להרחיב עליהם פה אבל הם נמצאים בתוך אירוע כזה. כבר מ-7 באוקטובר אנחנו מתעסקים בכל מיני משימות במאות מבצעים שיוצאים ובמקביל בעשרות מבצעים מיוחדים שיוצאים תוך כדי הלחימה. כבר במהלך נוהל הקרב נקבע שאנחנו נצטרך להיכנס פנימה, לקבל מידי הימ"מ את החטופים, פצועים אם יש לא עלינו ואת לוחמי הימ"מ אם העסק מסתבך - ולנתק מגע אחורה".

ומה קרה רגע לפני שהמצבע התחיל? הם מתארים:

"אנחנו בעצם נפרשים, ממקמים את הכוחות שלנו יחסית רחב כדי לא להדליק נורות אדומות אצל האויב, שישאל למה הגענו למרחב הזה ספציפית. בבוקר של הפעולה עצמה, אז אנחנו כבר משעות הבוקר המאוד מוקדמות כבר כולם ישובים בכלים במוכנות. נכנסנו לנקודה בשטח שבה היינו צריכים לשהות, כדי בשלב ה'פרוץ' להתקדם ולהגיע לכיוון כוח הימ"מ בתוך מחנה הפליטים. מתקרבים כמה שניתן לכיוון היעדים ומקווים שלוחמי השב"כ והימ"מ יוכלו לנתק מגע בכוחות עצמם לנקודה מסוימת כדי לא לייצר ברדק בתוך מחנה הפליטים. הכוח של נועה (ארגמני) הצליח לעשות את זה בצורה חלקה והצליח לנתק אלינו ואנחנו פוגשים אותם שם בנקודה קבועה מראש, יחסית מאוד קרוב לאיתור".

על רגע המפגש עם נועה הם אומרים:

"רגע מרגש מאוד. אתה יושב בכלי ואתה רואה את נועה עולה, הלב יוצא ויש גאווה עצומה אני אומר לה שאני שמח לראות אותה ושהיא גיבורה. אני חושב שהיה לה קשה להבין מה קורה סביבה, הכול קרה מאוד מאוד מהר - מהרגע שהוציאו אותה מהבית עד הרגע שהיא פגשה אותנו זה עניין של דקות ספורות, אז בעיקר היא ניסתה רגע להבין מה קורה סביבה ואני בטוח שלאט לאט הגיעה אצלה הקלה עצומה והבנה שהיא חוזרת הביתה".

כידוע, במבצע המורכב והמסובך נהרג רב פקד ארנון זמורה ז"ל. ארנון ז"ל עמד בראש כוח הלוחמים וההסתערות.

"מדווחים לנו על פצוע באחד הכוחות ואנחנו כבר מבינים שהם הולכים לקראת אירוע שהוא אירוע טיפה יותר מורכב. מפעילים הרבה מאוד אש למול המגבלות שיש שם לכוח שלנו במרחב. בתוך דקות ספורות, מעט מאוד זמן, חוברים לכוח עצמו של הימ"מ. מסביב נופלת הרבה מאוד אש של חיל האוויר, הרבה מאוד אש שמבודדת את כל הגזרה ומאפשרת לנו להגיע. גם אנחנו נתקלים, צריך להגיד - כל הפעולה הייתה תחת אש, ירי שנפתח על כוחות החילוץ שלנו, RPG שנור על הטנקים עצמם, הכוחות גם מחסלים מחבלים תוך כדי פעולות החילוץ".

הם מספרים על מחבלים רבים וירי לכויוונם: "מטרים ספורים, סיוע מאוד מאוד קרוב לכוחות, דברים שאתה לא רואה בפעולה יום-יומית רגילה שחווינו לאורך כל הלחימה. באזור המאות מחבלים, מאות מחבלים שאנחנו ראינו מסתובבים שם במרחב. החלטנו על פיצול בכוח, חלק מהכוח הלך והוציא את נועה החוצה וחלק מהכוח עבר לצוות הנוסף שלנו. הגיעו במהירות יחד עם כוחות הצנחנים והשייטת ועוד כוחות לכיוון הרכב התקול, הצוות הנוסף מתעסק בחילוץ של הרכב וחילוץ לוחמי הימ"מ בתוך הרכבים. שלושת החטופים עולים על נמ"ר אחר. יש המון אש מסביב, המון כוחות של צה"ל, אתה גם מרגיש באיזשהו מקום מוגן, יש מעטפת טובה".

כשהם נשאלים על פחד בעת הפעילות, הם עונים:

"יכול להיות שהיה ואני לא זוכר, אבל אין איזה משהו שחקוק לי שאמרתי: 'וואו איזה פחד'. אין שאלה לגבי הערכיות הכל כך גדולה של המשימה הזו וכשזה מה שעומד על הפרק אתה בכלל לא חושב על עצמך, אתה בעיקר חושב על זה שארבעת האנשים האלה צריכים להגיע חזרה הביתה שלהם ואני רק מצטער על זה שעשינו את זה שמונה חודשים מאוחר יותר, מאוחר מדי".

עוד הם מוסיפים:

"רגעי השיא, רגעי המתח, היו באמת מרגע שאנחנו מבינים שהרכב נתקע ועד הרגע שהכוח הראשון שלנו מגיע לשם. היה לנו ברור שבשנייה שאנחנו נצליח להגיע ולשים את הטנקים שיחצצו פיזית בין האויב לבין הרכבים של הכוח של הימ"מ ושל השב"כ זה ייקח עוד קצת זמן, זה יהיה מורכב אבל בסוף אנחנו נעמוד במשימה. הרכב נפגע כתוצאה ממפגש עם מחבלים".

על דבר זה הם מוסיפים:

"זה היה מפגש של הכוח מול אש שגרם בסוף לתקלה טכנית של הרכב. במקביל לחילוץ הרכב אנחנו מעמיסים את ארנון על אחד הכלים שלנו ובעצם מנתקים מגע הצוות שלי לכיוון המנחת. תוך כדי הפינוי אתה לא מבין מי הפצוע, ראיתי אותו מרחוק, לא הבנתי שזה הוא וגם אין לי זמן לחשוב על זה תוך כדי המשימה. ברגע שאנחנו מחלצים אותו ומעלים אותו למסוק ויש רגע זמן לנשום ועושים חיבור עם לוחמי השב"כ והימ"מ בתוך הרצועה, רק אז אני מבין מי הפצוע ולאחר זמן כשיצאנו החוצה הבנו שהוא נהרג.

"הכרנו אותו טוב, בן אדם מדהים, מפקד מעולה, אבדה גדולה. זו ממש שמחה מהולה בעצב - מצד אחד הצלחנו במשימה, הבאנו ארבעה חטופים הביתה בשלום ללא פגע ומצד שני שילמנו מחיר מאוד מאוד כבד. עין בוכה ולב שמח. המציאות של כולנו בשמונת החודשים האחרונים - מצד אחד שמחה והמשך החיים והצלחות מבצעיות ומצד השני מחיר מאוד כבד שאנחנו משלמים עם חברים, עם משפחה, עם מפקדים ולוחמים מהיחידה שכבר לא איתנו". 

הם מדגישים:

"לא הייתה פה שאלה שהחטופים האלה ייצאו בחיים החוצה, זה צריך להיות ברור לכולם גם בבית – ברגע שהולכים למבצע כזה צריך להיות ברור שזו התוצאה בסוף.

י': "ראינו את העם שלנו בהיי מטורף מדבר כזה. זה מדהים להיות חלק מעם כזה ומהסולידריות הזאת, בסוף יש אחדות -  כמה שיגידו לנו שאין אני מרגיש שיש, אין מישהו פה שלא הזיל דמעה אחרי שהוא שמע על החילוץ של ארבעת החטופים. אנחנו נמשיך בכל הכוח ואנחנו יודעים שאנחנו ננצח את המלחמה הזאת, אין פה שאלה, ונעשה כל שביכולתנו כדי להביא עוד חטופים הביתה".