"אני מסתכלת לו בעיניים, לא מראה לו שאני מפחדת ממנו": סיפורה של מי שהמחבלים שיחררו אותה בנס

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

מאי חייט היא אחת מהניצות מהטבח בנובה.

היא מספרת על רגעי האימה והנס האישי שלה:

היא ועוד אנשים מצאו בור והתחבאו בתוכו. היא עצמה מעידה כי לא הפסיקה להתפלל ולומר לומר 'שמע ישראל'.

שמונה מחבלים מצאו פאותם לפתע. בבור איתה היו שוטרים וכך היא אומרת:

"ואז השוטרת אומרת לשוטר: 'אתה מבין שאנחנו הולכים למות היום'. ולידנו יש ארבעה שוטרים עם נשק, את מרגישה בטוחה, את חושבת שיהיה בסדר - עד שהשוטרת צועקת עלינו בשיא הפחד שלה: 'יום שבת היום, חג סוכות היום, תתפללו הכי חזק שאתם יכולים, ותרוצו'".

הם אכן רצים.

"ואז יש שטח ממש פתוח", היא ממשיכה לתאר, "וראיתי את אבי קורא לי. הוא מלאך שאלוקים שלח אליי, באמת. הוא פשוט נופף לנו מרחוק, ואמר לנו: 'בואו, פה בטוח'.

"אנחנו מתחילים לרוץ בשדה, פתאום הוא רואה בור. המחבל הראשי אומר בקשר: 'שני חטופים', משהו כזה... ואני שואלת אותו: 'אתה חוטף אותנו?', הוא אומר לי: 'חוטף', 'חוטף'.

"מהרגע שיצאנו מהבור, הוא פשוט כל כמה דקות בא עם קרש, ועושה לי ככה על הראש. צ'פחות, רק בשביל להשפיל. ואנחנו מתחילים להגיע לאזור של גופות. הם מושיבים אותנו על הברכיים, עם הפנים לגופות, ואני בטוחה שזהו. הם שוחטים אותנו עכשיו ליד הגופות. אבי נשאר על הברכיים. באתי לקרוא לו, והמחבל אמר לי: 'עכשיו את לא מתערבת'".

על הרגע בו ביו צריכים להעלות אותה לרכב שייקח אותה לעזה, היא מספרת:

"הם התיישבו איזה שישה מאחור, ואחד שבא להניע ונשאר שרק אני והמחבל ששומר עליי צריכים לעלות.

"ואני לרגע לא צועקת, לרגע לא משתוללת, אני לא מראה לו שאני מפחדת ממנו. אני מסתכלת לו בעיניים, והאוטו לא מניע. הוא ניסה כמה פעמים, ופתאום היה שם כאוס ביניהם. הם התחילו צעקות, משהו קרה שם... פתאום אנחנו מתחילים ללכת לכיוון המסיבה. מגיעים לאיזה קנטה, הוא מרים ענבים, והוא מרים את הענבים כאילו הוא מצא זהב. את יודעת איזה מבסוט הוא היה? והוא נותן לי ענב לאכול, ואני אומרת - חייבים לכבד אותם, ואני אוכלת את הענב. ואז הבחור עם הסכין בא. הוא עושה לי: 'אם את הולכת, אני הורג אותך', והוא מנופף לי עם הסכין. ואני עושה לו: 'אני לא הולכת לשום מקום'. ואז השני עונה לו משהו בערבית והם מתחילים להתווכח ביניהם. הוא היה עם הפצמ"ר ביד והבחור שעמד ליד מצביע לו על הנצרה, כאילו הוא אומר לו: 'מה אתה מתקרב אליי ככה? עוד שנייה אתה תפוצץ את כולנו'.

"אני כאילו מבינה מה הם אומרים בלי להבין מילה. ואז הוא מבקש ממני את הז'קט בפנטומימה. הבאתי לו את הז'קט. והוא פתאום עושה לי: 'לכי'. אמרתי לו: 'לא'. הרגע הוא אמר לי אם את הולכת אני הורג אותך. אני אומרת: 'מה, תשחקו איתי עכשיו תופסת?'. אני עושה לו: 'לא, לא'. הוא אומר לי: 'לכי'. אני מתחילה לרוץ".

כך לאחר שעות וכמעט מעבר לעזה, מאי משוחררת. היא עולה לרכב שעובר במקום עם עוד יהודים כמוה שבורחים מהאזור.

"כולם התחילו לשיר 'שיר למעלות'", היא אומרת בהתרגשות, "אני לא יודעת מאיפה. ואף אחד לא באמת דתי. ואנחנו שרים באוטו 'שיר למעלות', תוך כדי שהוא נוסע בטירוף לאופקים".