האם תיקון נפטרים מועיל לנשמת מי שעשו חטאים כל חייהם?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

ידועה עד מאד מעלתה הגדולה של עשיית "תיקון נפטרים" עבור נשמות מי שאינם בין החיים.

אך עולה השאלה האם תיקון קטן שאנשים עושים בעולם הזה, מועיל עד כדי כך לנשמות בעולם הבא?

האם התיקון אכן מועיל לתקן חיים שלמים שנעשו בחטא?

בספר "אוסרי לגפן", ענה על שאלה זו הרב יהודה שינפלד כך:

"הנה שמענו, ואף אבותינו סיפרו לנו, שבאו הנפטרים בחלום פעם ושניים, ורמזו שרוצים שיעשו לתיקון נשמתם. ועל הישנות החלום פעמיים כן, עשו להם כרצונם, ללמוד לע"נ. ופעמים ששבו בחלום בלבושי מחלצות, ורמזו או הודו על תיקון הנשמה ששבה אל בית אביה כנעוריה.

"ומעולם הייתי מתפלא היאך זה שבמעט מעט לימוד החיים שלומדים לע"נ המתים, יש כח לתקן הנפטרים? ואף בענין תיקון הנפטרים הייתי כמחריש אתאפק, היאך זה שמעט לימוד וקריאה מועילה לזכותו לחיי עולם הבא, אף שבחיי חיותם הנפטרים הנ"ל פעלו ולמדו הרבה הרבה יותר, ועדיין לא שבקו (נפתרו) מדינא של גיהנם?

"ויש לבאר זאת על פי מה שביארו בספרי המוסר והיראה שקצת צער או תשובה שמקבל אדם על עצמו בעולם הזה מועיל הרבה לכפרת עוונותיו בעולם הבא, שכאשר האדם בחיים חיותו, אזי הוא כחי הנושא את עצמו, שבמעט טורח יש ביכולתו להרים הרבה, וממילא בקצת יסורים בעולם הזה מכפר לו האדם ייסורי גיהנם רבים. משא"כ שכבר נפטר לבית עולמו, שאז ענין מירוק עצמו - הוא לא עצמי, אלא כדבר חיצוני, לכן מזדכך בטורח וצער גדול ועצום.

"אמנם כל זאת כלפי מירוק עצמו על ידו או על ידי יסורי הגיהנם, אך כאשר יש אפשרות שהנפטר ימורקו עוונותיו על ידי צער או לימוד האחרים שמקדישים לו, איכא תרתי לטיבותא (ישנן שתי טובות):

חדא (האחת) שעדיין נחשב כחי נושא עצמו, שהלא מקבלים זאת בשביל כפרת עוונותיו. תניינא (טובה נוספת) אפשר שהיות והנפטר כבר בעולם האמת, אינו נשקל הלימוד לעילוי נשמתו כמו סתם לימוד אדם הלומד בחיים חיותו, אלא בבחינה רוחנית אחרת המתאמת למצבו העכשווי".

עוד הוא מוסיף ומפרט:

"והן אמת שאין לנו הבנה בזה, מכל מקום נראה לעניות דעתי ללמוד זאת מהזוהר חדש והמדרש, כמובא בהמשך דברינו לקמן, בענין האי עובדא (אותו מעשה) דרבי עקיבא, שלימד את הבן לומר קדיש, הפטרה, ש"ץ ולימוד תורה, והועיל להוציא אביו - שהיה רשע גמור - מגיהנם ולהושיבו בגן עדן.

"וכן מעט לימוד כשבעה כורתי ברית שעושים בעולם הזה מועיל להוציא הנפטר מגיהנם כאשר העיד בזה ר' יהודה פתייה שבאו הנפטרים פעמים רבות כחלום וסיפרו שהעלום לגן עדן, וזהו דבר פלא היאך הועיל לימוד האנשים בעוד שהנפטר בחיים חיותו היה עביד לכגון דא פי כמה וכמה פעמים, ועדיין לא שבק מדינא דגיהנם, אלא אפשר דכדבארנו".

בספר "בניהו בן יהודיע" כותב הרב יוסף חיים זצ"ל אף הוא בעניין זה:

"נמצאנו למדים, שהתמיהה בדבר לא נכחדה מעיני רבותינו המקובלים, וענין התיקון - גבוה רם ונישא גבוה מעל גבוה, וברוב הפשטות לערוך אותו, ניתנת התחושה שהוא כביכול "לא פעיל" מספיק. אך לא היא, וכפי שראינו שבגוף התיקון לרוב פשיטותו, טמון החסד האדיר והעצום, שאפשר למנות מנין תלמידי חכמים הבקיאים בעריכתו, ויש בכך תועלת עצומה לנפטר, וכפי שהעידו גדולי המקובלים, יש בכך תועלת עצומה ונשגבה למנוחת הנפטר, כך שבפרוטות דלות לטובת תיקון הנפטרים, מתקבלת תמורה אדירה שאין שווה לה בממון".