"ברוב ההיתקלויות ידנו הייתה על העליונה": הסמ"ר שמשחזר את רגעי האימה

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בראיון לרדיו 103FM שיחזר לוחם בגדוד שקד של גבעתי - סמ"ר בר קקון - את הרגעים הקשים והשחורים בחניון רעים בהם הוא והצוות שלו נאלצו לפעול בתוך הטבח.

"הגדוד שלי תופס קו, בשש וחצי בבוקר אנחנו קמים, שומעים על ההתרחשויות, קופצים לכלי חפ"ק, מקבלים הודעה ממפקד היחידה לראות מה הולך בעזה ולהתכונן, שאנחנו יורדים. בהתראה קצרה מאוד המג"ד אומר לנו לסרוק את כל כביש שש ולרדת לעוטף. אנחנו מתחילים לסרוק את היער", מספר קקון. "לא עוברים חמישים שישים מטרים ואנחנו מותקלים בחולייה של מחבלים. מסתערים, אנחנו הורגים אותם. היה להם סרטים ירוקים, מפות, קשרים, ווסטים, רואים שהם מחבלים שבאו להילחם, מאורגנים עם הרבה תחמושת. אנחנו ממשיכים במגמת סריקה, סורקים את היער, נתקלים בעוד מחבלים, עושים להם חיפוי ואיגוף, משאירים כוח שיתן להם רתק ומחסלים אותם.

"אחרי החיסול של החוליה הזו, מגיעים לפתאי המסיבה, רואים את הגדרות. עד שהשלב הזה חיסלנו שתי חוליות מחבלים, חמישה ארבעה מחבלים כל חוליה. לנו לא היו נפגעים בשלב הזה".

הוא ממשיך:

"אנחנו כוח של 12 חיילים, מתוכם 9 בגדוד שקד ועוד שני לוחמים מיחידת מצדה ועוד קב"ט של קיבוץ רעים. מגיעים למסיבה, אחרי כמה התקלויות, רואים שהמסיבה מופקרת, הרבה מחבלים מסתובבים חמושים ועדיין טובחים באזרחים שלנו. רואים אותם בעיניים, אנחנו מחליטים לראות אם אנחנו יכולים להביא עוד כוח אלינו, הם היו שם עשרות עד מאות מחבלים במתחם המסיבה. מחליטים שאנחנו נכנסים למסיבה הזו כי עדיין לא חזרו אלינו כוחות, מפילים את הגדרות, מקבלים אש מסיבית לעברנו. נלחמים כחצי שעה בערך, מסתתרים אחרי פחים, מאגפים. את הכוח שלנו מוביל המג"ד שלנו, מג"ד שקד, ומתוך הכוח היו גם 2 מ"פ. נתקלים במחבלים, מצליחים לחסל כמה מרחוק.

"לאט לאט כובשים שטח של המסיבה וכל מתחם המסיבה אנחנו רואים מאות גופות זרוקות על הרצפה, גם קיבלנו מידע מודיעיני בהערכת המצב שעשינו לפני שנכנסנו ליער שיש בני ערובה שמסתתרים במכולות צהובות, פחים, שירותים כימים, במות, בזמן שאנחנו כובשים את המסיבה וממשיכים להרוג מחבלים. אנחנו צועקים 'צה"ל', שהאזרחים שיבינו שכוח צה"ל ראשון הגיע למסיבה, ולאט לאט אנחנו רואים אזרחים עם פצעי ירי מאוד קשים יוצאים אלינו מתוך מכולות, מתחת לקרוואנים, מתוך פחים של קוקה קולה שהיו במסיבה".

קקון מספר את המשך ההתרחשויות:

"אנחנו מתחילים לאסוף את האזרחים, האזרחים רצים אלינו. אנחנו פותחים מעין אוהל לבן, נקודת איסוף פצועים, שכל אזרח שאנחנו רואים מחזירים אותו לשם. שם נשאר החובש מיחידת מצדה, שהיה חובש יחיד בשטח הרבה זמן והעניק להם טיפול רפואי מציל חיים. בזמן שהוא ממשיך להעניק להם טיפול רפואי אנחנו ממשיכים לטהר את השטח. אנחנו הגענו כוח ראשון שם בשעה 9 וחצי רבע לעשר בערך, שלוש שעות אחרי. אני התפלאתי שאני ממש בפתאי המסיבה ואני רואה את המחבלים, אמרתי אולי יש לנו כוח ראשון או חיילים, אבל התפלאתי שאנחנו הכוח הראשון שהגיע.

"כשאתה מסתכל בעיניים על הגופות לצערך הרב אתה רואה הרבה גופות של שוטרים, כנראה שוטרים שאבטחו את המסיבה. כנראה זה הכוח הראשון שנפל שם, שאבטח את המסיבה. ממשיכים לסרוק את המרחב, מוצאים עוד אזרחים, אני לפתע מגיע לאיזו מכולה צהובה שקיבלנו מודיעין שיש שם אנשים, אני פותח את המכולה אני רואה שם עשרות אזרחים ירויים ברמה הכי גבוהה, פצעי ירי קשים, וגם אזרחים חיים שמתחבאים בתוך הפח. אנחנו מחלצים אותם לנקודת איסוף הפצועים, לאוהל הלבן. בזמן כל הלחימה הזה אנחנו מתחילים לקבל כוחות, אני רואה טנק שנכנס, הרבה כוחות מגיעים, הרבה קודקודים שעוזרים לנו בלחימה בלי ווסט ובלי כלום, רק עם הנשק האישי שלהם. בזמן שאנחנו סורקים רואים מראות לא פשוטים, הרבה קברי אחים של אזרחים בתוך שירותים כימיים קבורים, מאות גופות על הרצפה. מראות חרדתיים. משהו קטסטרופה".

ואז הגיחו לעברת מחבל עם RPG ומחבל עם קלצ'ניקוב:

 "האירוע של הטבח במסיבה לא נגמר, אבל המסיבה עצמה, מתחם המסיבה טוהר ממחבלים והתחלנו באיסוף הפצועים והאזרחים. אחרי שהגענו שעתיים של לחימה, עוד אנשים שחברו אלינו, נלחמים ואוספים פצועים. מתחם המסיבה טוהר, הצטרפו אלינו כוחות גדולים והחלטנו שאנחנו עושים מעשה עם המ"פ, יוצאים ממתחם האבטחה שבנינו בשביל לחסל עוד מחבלים. בזמן שאנחנו יוצאים ממרחב האבטחה מגיח אלינו אופנוע עם שני מחבלים, מחבל עם RPG ומחבל עם קלצ'ניקוב, ברגע שאנחנו רואים אותם, חמישים מטרים מאיתנו פותחים עליהם באש, מחסלים את שניהם, הם לא מספיקים להגיב בירי ואנחנו ממשיכים להרחיב את מעגל האבטחה בשביל לחלץ ולהוציא עוד הרבה אזרחים".

קקון ממשיך לתאר את גודל השנאה וההסתה שהיו כלפי היהודים:

"ראיתי אזרחים עזתיים רצים בלי נשקים ובאים לבזוז את האזרחים שלנו. מעדויות שעצרו שם, אזקנו אותם, הם גם דובריי עברית, אומרים שהם באו לבזוז לא לפגע, וכל הכיסים שלהם היו מלאים בטלפונים, בכסף, שהם בזזו את אנשי המסיבה ואיימו עליהם. לאחר שראינו שהרבה כוחות מגיעים לאזור המסיבה החלטנו שאנחנו מתנתקים משם, אנחנו מקבלים מידע מודיעיני שיש קרבות עזים בכיסופים, נוסעים לכיוון. מגיעים לש.ג, שומעים שם לא רק ירי מנשק קל, אנחנו שומעים שם טילים שאנחנו שומעים באזור, מחליטים להתחמש בטילי לאו וברימון נפיץ, אנחנו מאגפים את הקיבוץ, מגיעים לש.ג של כיסופים, מבינים שהמוצב של כיסופים כבוש.

"אני מהחלון של הדוד, של הכלי שאני שוהה בו, אני מסתכל ורואה הרבה גופות של לוחמים שלנו שמפוזרים שם ברחבה של המוצב. אנחנו חוזרים לש.ג של כיסופים, אנחנו רואים הרבה כוחות ולא מובן עדיין למה אנשים לא נכנסים להילחם, היה שם כאוס גדול ובלבול. אנחנו מחליטים שאנחנו נכנסים בשיטה כזו שאנחנו שלושה דוידים, אחד אחרי השני, הדוד הראשון חוטף נ"ט ואנחנו מסתערים פשוט על המחבלים. אנחנו נמצאים חמש עשר דקות בקיבוץ, יורדים בנקודה שאנחנו רואים טנק, המג"ד שלי רץ לטנק, משתלט עליו, נותן אש מסיבית לכיוון קו הבתים שראינו חמושים, מהמאג.

"הצוות של הטנק כנראה לא היה שם, הטנק היה מופקר, זה כנראה טנק שניסו להשתלט עליו המחבלים. הוא נותן אש לקו הבתים שאנחנו מזהים מחבלים, אנחנו פורקים כולנו מהדוידים, מזהים כמות רצינית של מחבלים בקו בתים, עשרים מטרים מאיתנו בחלונות, אנחנו פותחים עליהם באש, זורקים עלינו כמה רימונים, שלושה רימונים מתפוצצים 20 מטרים ממני, הרביעי ממש ליד הרגל שלי".

קקון מספר על נסיונו לא להיפגע בעת שהרימון מתפוצץ:

"אני מנסה לברוח מהרימון בשביל לא לקבל את הרסיסים, הרימון מתפוצץ ואני מקבל את הרסיסים באזור העכוז והרגליים. נוצר פער של כמה מטרים שאני חשוף לקו בתים ואין לי מחסה, אני מקבל עוד צרור ממחבל שהצרור פוגע לי באזור העכוז ופה אני כבר נופל ומבין שאני פצוע מקליעים. אני תופס מחסה ומחכה שיבואו לפנות אותי".

לשאלה כיצד הוא מרגיש כעת, ענה:

"אני בסדר, משתפר לאט לאט. אני כרגע בבית, התחלתי שיקום מהפציעה שלי שנפצעתי בקרבות בעוטף בשבת".

"אני חושב שהם מחבלים רציניים שיודעים מה הם עושים, הם גם באו מוכנים עם ווסטים, מחסניות, RPG, אבל הם לא לוחמים ברמה של הלוחמים שלנו", מדגיש קקון, "לוחמים מאוד רדודים בלוחמת הפרט שלהם. אבל רואים שזה לוחמים שיודעים מה הם עושים, הייתה להם כוונה. ברוב ההיתקלויות ידנו הייתה על העליונה".