דבר תורה לפרשת אחרי מות - קדושים

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

האדמו"ר רבי ישראל מרוזי'ן זי"ע מפרש את הפסוק בפרשתנו, "ואהבת לרעך כמוך אני ה'".

לכאורה אין קשר בין תחילת הפסוק לסופו, 'אני ה". אך הפירוש הוא, שכאשר ה' רואה שני יהודים שאוהבים כל כך זה את זה, 'ואהבת לרעך כמוך' ממש, הוא אומר 'אני ה".  כלומר, גם אני מצטרף לחברות הזו, להיות לשניכם אוהב נאמן. כך השכינה תשרה ביניהם.

אהבה וקרבה כזו בעם ישראל גורמת להשראת השכינה. כל אבא שרואה לראות את ילדיו חיים בשלום ואהבה - הדבר גורם לו להנאה גדולה, ואז הוא מוכן לתת ולהעניק להם מה שרק ירצו. כך גם אבינו בשמים, בראותו את בניו אוהבים ומכבדים זה את זה, הוא פותח את ידו הרחבה, ומשביע לכל אחד כרצונו ובקשתו.
 

ספרי החסידות מבארים שנשמתו של אדם דומה לנר, כפי שכתוב 'נר ה' נשמת האדם'. אם נדליק נר בודד, האור שהוא מפיק יהיה חלש. בנוסף לכך, כל רוח קטנה תכבה את הנר. אבל אם נחבר נר לנר, הם יהפכו ללהבה אחת גדולה. מעבר לאורו החזק של הנר הגדול, תהיה לו גם עמידות גבוהה. הוא לא ייכבה מכל רוח, ואם נחבר הרבה מאד נרות שייהפכו למדורה גדולה - שום רוח לא תוכל לכבות אותה.כך היא הנשמה היהודית. כשהיא לבד היא אמנם מאירה, אך היא תאיר בכפלים ככל שיתווספו אליה עוד ועוד נרות.
 

וכך מבוארת המצווה בספר החינוך (מצוה רמ״ג): ״לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר ואהבת לרעך כמוך, ואמרו בספרי זה כלל גדול בתורה. כלומר, שהרבה מצוות שבתורה תלויים בכך, שהאוהב את חבירו כנפשו לא יגנוב ממונו ולא יונהו בממון, ולא ישיג גבולו ולא יזיק לו בשום צד, וכן כמה מצוות אחרות תלויות בזה״.

 

שבת שלום,
הרב מנדל