דבר תורה לפרשת תזריע - מצורע

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בפרשת השבוע כתוב על המדבר לשון הרע "ונצטרע... וגילח את כל שערו וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים". בגמר שבע ימים, אחרי שישב בדד מחוץ למחנה, שוב כתוב "והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו, את ראשו, ואת זקנו, ואת גבות עיניו, ואת כל שערו יגלח, וכיבס בגדיו... וטהר". מה קרה שהוא צריך שוב פעם להתגלח?!

מסביר הבן איש חי: אדם מדבר לשון הרע רק בגלל שהוא חושב שהשני מסיג את גבולו. אולי הוא מקפח את פרנסתו, אולי הוא לוקח לו לקוחות, או שאולי הוא לוקח לו את הכבוד... הוא מפחד מהשני, ולכן הוא מדבר עליו לשון הרע! הכל נובע מהשורש של חוסר אמונה פשוטה, שהכל כתוב למעלה, וכל מה שנגזר על האדם - יגיע אליו בסופו של דבר.

בשיער הראש נראה כאילו כל השערות עולות אחת על גבי השנייה, וכל שערה מסיגה את גבול חברתה. כל זה  רק כאשר השערות מעט ארוכות... אם מגלחים את השערות, רואים את דברי הגמרא שאין שתי שערות שצומחות מתוך גומא אחת, אלא לכל שערה יש גומא בפני עצמה, שממנה היא יונקת את חיותה, והיא זו שמגדלת אותה ומפרנסת אותה. 

אומרת התורה למצורע: תפסיק כבר לדבר לשון הרע. אתה חושב שהשני כל הזמן לוקח לך? שהוא מסיג את הגבול שלך? אז תגלח את כל השערות. לא פעם אחת, אלא פעמיים, ותלמד מהשערות שאין אדם נוגע במוכן לחבירו, אפילו כמלא נימה.  

כמו שלכל שערה יש גומא בפני עצמה, ושום שערה לא יכולה לינק מהגומא של חברתה, כך אין שום אדם בעולם שיכול לקחת לך משהו (אפריון).

שבת שלום ומבורך, 
הרב מנדל