פסח כבר עבר אבל לנועה ירון דיין יש תובנות על יציאה לחירות

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

"תובנה מאוחרת מקריעת ים סוף", שיתפה נועה ירון דיין את עוקביה ברשתות החברתיות באיחור קל לאחר ובהשראת חג הפסח.

"כדי לחצות ים צריך קודם כל לדעת שאין ים. מה כן יש? יש דרך. תמיד תמיד יש דרך. כי הבעיה עם לחצות ים, היא העובדה שאין שם דרך. אובייקטיבית. חד-משמעית. אין בים דרך. אז איך חוצים ים? מאמינים בדרך. כמו שכתוב, בפשטות, שהוא, ברוך הוא, הוא הנותן בים דרך.

"כדי לעשות דרך איפה שאין סיכוי שיש דרך, צריך לעמוד מול הים ולעצום עיניים. לא לראות כלום. רק ויז'ן. רק מהות. רק תכלית. רק אמונה. לעמוד בעיניים עצומות ולהאמין בדרך שלי. במסע שלי. בחיבור שלי. בקיומה של הדרך שלי גם בתהומות הכי עמוקים של האוקיינוס הכי שחור. גם כשנדמה שאין מצב. אין סיכוי. אין דרך. את זה אני לא עוברת בחיים. 'שם שם, על חוף הים, על הגבול הדק בין אדמה למים, בין המוכר והיציב, לפראי והדינמי. שם עומדים כשרוצים לחצות ים. ושם עוזבים את כל מה שידענו על חוקי הפיזיקה, מנטרלים כל ריח של ריאליזם רציונלי. ומאמינים בדרך שלנו'".

היא מוסיפה וכותבת על חשיבות היציאה הנפשית לחירות:

 "כדי להאמין באמת שאין ים שיטביע אותי, מוכרחים קודם להאמין שאין ארץ שתגן עליי. היציבות של האדמה היא אשליה בדיוק כמו גלי הים הסוערים. אז מה זה משנה בעצם בתוך מה אני הולכת. אין כלום חוץ מהדרך. מהמסע. והמסע הזה הוא הדרך מעבדות לחירות. משעבוד לגאולה. משתיקה קורבנית משעבדת, דרך פה - סח, לדיבור משוחרר של עוצמה".