רבי יעקב אבוחצירא - סיפורים ומופתים

מעשה מופת המיוחס לר' יעקב אבוחצירא ומופיע בספר 'אור חדש וצמח צדיק' של הרב יצחק אלפייה זצוק"ל: סכנה גדולה ריחפה על ראשי היהודים שחיו במצרים, בימי מלחמת העולם השנייה, בשל איום הצבא הגרמני שהתקרב לשטחה ואיים לפלוש פנימה.
אלא שלא רק האויב הגרמני איים על הקהילה היהודית, כי אם גם האויבים הערבים והנוצרים שחיו לצדם וחדשות לבקרים חיפשו הזדמנויות לעשות כליה בשנואי נפשם, ובכך לחסוך מהגרמנים את העבודה ה'שחורה'.
יום אחד התקבלה ההודעה שלגבול העיר דמנהור נכנסה עדה גדולה של נוצרים, והגיעה עד למצבתו של המקובל המלומד בניסים האדמו"ר ר' יעקב אבוחצירא. הפורעים חיללו את הקודש, הוציאו את ספר התורה – ודרסו אותו ברגליהם. לאחר מכן עשו 'חגיגה' והעלו אותו על המוקד לעיני כל.
באותו לילה התגלה ר' יעקב אבוחצירא לר' יצחק אלפייה זצ"ל בחלום, ושאלו: 'מדוע אתה נוהג ללמוד על קברי צדיקים ואליי אינך מגיע?'. שאלו ר' אלפייה היכן כבודו טמון ואמר לו בדמנהור שבמצרים. 'ועתה, חושה ומהר אליי, ואל תמתין עוד כי בזה תלויה הצלת עם ישראל'.
ר' אלפייה התעורר חיש קל מהחלום, ומיהר לבית הכנסת 'בית אל' – שם בירר עם המקובלים מיהו הצדיק אותו ראה בחלומו. משהבין כי מדובר בלא אחר מאשר בצדיק שהתפרסם בכל ערי מערב בזכות מופתיו וקדושתו, מיהר ר' אלפייה למושל המחוז, בבקשת אישור ליציאה מהארץ.
בקשה זו נתקלה במניעות וסירובים מצד שומר המקום, ורק לאחר שהרב סיפר את דבר החלום – הסכים המושל לקבלו ולאשר את הנסיעה הנכספת למצרים – זאת למרות שבאותם ימים הייתה זו סכנת נפשות גדולה. "בימינו אין מי שמסתכן ומוסר נפשו לעבור על הדרך למצרים, מלבד רכבות חיילים שנוסעים לחזית. ולכן, אין בידי לתת לך אישור אלא אם תבטיח לי שתעלה לאותו קרון ביחד עם החיילים. זו הדרך היחידה", אמר לו המושל.
אלא שפתרון זה היה טוב, בערך כמו להכניס את האויב בעצמו, אל תוך השטח פנימה. הרבנים שהגיעו עם ר' אלפייה למפגש עם המושל הזהירוהו באומרם כי במצב כזה עליו לוותר, היות ויש כאן סכנת נפשות גדולה.
אך ר' אלפייה דבק במה שראה בחלומו, ולא חש לדבריהם היות וידע מעלתם של צדיקים מה כוחה. למחרת בבוקר התייצב הרב בתחנת הרכבת, עם טלית ותפילין בידו. והנה זה פלא: לא עמד מספר דקות בתחנה, וכבר ניגשו אליו שני קצינים גויים ושאלוהו לשמו. כשהשיב להם, העלוהו בנחת לקרון וישבו מצדיו למשך כל הנסיעה, עד הגיעם לקהיר שבמצרים. שם נעלמו כלא היו.
עוד באותו לילה נערכו על ידי ר' אלפייה ורבנים נוספים מהקהילה היהודית, תיקונים שונים על מצבתו של ר' יעקב אבוחצירא – שכללו תענית דיבור, הקפת המצבה, תפילות מיוחדות ועוד. בלילה השלישי לתיקונים, יצא אחד הלומדים החוצה וראה כי העיר כולה התמלאה באורות וקולות תרועה.
אז התברר גודל הנס: הגרמנים נמלטו על נפשם מפני אימת האנגלים, ונטשו את החזית. ויהי הדבר לפלא בעיני הנוכחים, אך באותה שעה סיפר ר' יצחק אלפייה שבשעת לימודו ראה אור גדול שבוקע ממצבתו של ר' יעקב אבוחצירא, וכעין עמוד אש יצא מקברו.

1. נולד בעיר תאפילאלת שבמרוקו, בשנת 1805.
2. כבר בצעירותו, כאשר למד עם אביו מסעוד שהיה תלמיד חכם גדול, התגלו כישרונותיו בלימוד התורה, והיה כבור סוד שאינו מאבד טיפה. תוך זמן קצר הצליח לסיים את כל התנ"ך עם טעמי המקרא, אך למרות זאת - ענוותנותו ומידותיו הנאצלות, לא גרמו לו ליפול לזחיחות הדעת.
3. ברבות הימים הוסמך לרב העיר תאפילאלת, ולמרות שביקש כמה וכמה פעמים לעלות לארץ ישראל – נתקל בחומה בצורה מצד חברי הקהילה היהודית, שלא הסכימו למנות רב אחר במקומו. רק בניסיון השישי עלה הדבר בידו, זאת לאחר שבנו ר' מסעוד, הסכים למלא את מקומו כרב הקהילה.  
4. משנתו התורנית, אותה הציג ב-12 ספרים פרי עטו, מתמקדת בעיקר בקבלה, אולם למרות החשיבות הרבה שהוא מייחס ללימודה – ר' יעקב אבוחצירא גרס כי יש ללמוד אותה בד בבד ללימוד מעמיק של התלמוד, כפי שכתב בהקדמה לספרו 'אלף בינה' כי "בלא התלמוד, לא שייך שיגיע אדם לידיעת התורה".
בנוסף ממליץ ר' אבוחצירא לאדם שמתחיל ללמוד, להשקיע תחילה בלימוד המקרא, לאחר מכן ללמוד את המשנה, משם ימשיך לגמרא ואחר כך ילמד את ההלכות על בוריין.
5. בדרכו לארץ ישראל הנכספת עבר הרב דרך הארצות תוניסיה, אלג'יר, לוב ומצרים. תחנתו הראשונה במצרים הייתה אלכסנדריה – בה שהה שבועות ספורים, ומיד לאחר מכן עבר לעיר דמנהור – בה התארח אצל אדם בשם משה סרוסי.
אלא שלמרבה הצער, לא זכה ר' יעקב להשלים את מסעו לארץ. בשנת 1880 נפטר בדמנהור לאחר שחלה במחלה קשה. ר' יעקב אבוחצירא זצ"ל הותיר אחריו דור ישרים מבורך – ארבעה בנים ובת: ר' מסעוד, ר' אהרון, ר' אברהם, ר' יצחק והבת אסתר. בניו של ר' מסעוד גדלו ב"ה להיות גדולי עולם: ר' ישראל (בבא סאלי), ר' יצחק (הבבא חאקי) רב העיר רמלה, ור' דוד אבוחצירא – שהוצא להורג עוד במרוקו, אך התפרסם בין היתר בשל הפיוט שחיבר 'אעופה אשכונה'.