עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בפרשת השבוע כתוב שלבן הרשע אמר ליעקב אבינו "נקבה שכרך עלי ואתנה". מסביר הרד"ק, שלבן רצה לתת שכר ליעקב בקביעות, כדי שיעקב לא ירגיש שהוא תלוי בחסדיו של השם, הזן ומפרנס בטובו בכל יום תמיד. אך יעקב אבינו השיב לו שאינו מעוניין בשכר בקביעות, כי בזה יתמעט ביטחונו בהשם יתברך, אלא שיתן שכרו על פי מעשיו בכל יום עם הכבשים. ועל ידי זה יהיה תלוי בבורא עולמים בכל יום בכל עת ובכל שעה.
 
וידוע מה שאמר החפץ חיים לתלמידיו, שאינו יודע מהיכן לשכירים יש אמונה ובטחון בהשם הגדול. מילא בעל העסק, יודע בכל רגע ושעה שהוא תלוי בחסדיו של השם, ושם את כל בטחונו בה', בתפילה בכל עת שיצליח בעסקיו וירווח לו מזונותיו. אבל השכיר, ששכרו קצוב לו ויודע מראש מידי חודש בחודשו את משכרתו, מהיכן יהיה לו בטחון בהשם, הזן ומפרנס את בריותיו? (כיום גם השכירים כבר לא בטוחים במשכורתם, וע"כ לכולנו יש אמונה גדולה...).
 
בדרך מליצה, כשרוצים להתנות בין איש לרעהו איזה עניין באופן שלא ישתמע לשני פנים, ושלא יחזרו בהם שני הצדדים - אומרים זה לזה "ברחל בתך הקטנה". ולכאורה דבר פלא הוא, כי הרי יעקב אבינו היה הראשון שהתנה 'ברחל בתך הקטנה', ולא עלתה בידו, כי לבן רימהו בכל מיני רמאויות.
 
אך יש לומר שישראל, עם קדושים, רוצים לרמז שכל המסכם עם חברו על תנאי מסוים, יזכור היטב, שעם כל תנאיו - עדיין אינו מובטח שסוף דבר יהיה כרצונו, כמו שבאמת אירע ב"רחל בתך הקטנה" הראשון, אלא אין הדבר תלוי בו. אלא ביד ה 'וכרצון השם - כך יהיה.
 
שבת שלום
הרב מנדל

זמני כניסת השבת - פרשת ויצא, 09.12.2016