"הבה לי בנים, ואם אין – מתה אנוכי": חייה ומותה של רחל אמנו ע"פ מדרשי חז"ל

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

רחל אמנו, אחת מארבע האימהות של עם ישראל הייתה. למרות שנולדה לבית של לבן הארמי (אותיות הרמאי) – הרחק מכל סממן של יראת שמיים וקדושה, גדלה רחל להיות בעלת חסד יוצא דופן, כנגד כל הסיכויים.
מנת הייסורים אותה רוותה בחייה הקצרים, לא פעם גדשה את הסאה והייתה מרה מלהכיל, אך רחל אמנו נשאה אותה בגבורה ובגאון: ראשית הניסיון בו התנסתה היא עם יעקב אבינו - אותו פגשה על הבאר, בהיותה רועת צאן בת 15. כבר אז הבין יעקב ברוח קדשו כי נערה מיוחדת היא, וניגש אל לבן אביה, לבקש את ידה.
אולם אז נאלץ יעקב לעבוד את שדהו של לבן במשך שבע שנים תמימות, כדי להיות ראוי להינשא לרחל. שבע שנים השתוקקו יעקב אבינו ורחל אמנו לעמוד תחת החופה ולממש את אהבתם, אך קיבלו בהכנעה את הניסיון - והמתינו.
משהגיעה העת למימוש ההבטחה, היות והכירו את דרכי המרמה הנלוזות של לבן - קבעו ביניהם 'סימנים' שיעזרו להם לזהות זה את זו במעמד החופה. וגם ביום חתונתה וביום שמחת ליבה, משהבינה רחל שאביה רימה אותם ונתן ליעקב את לאה אחותה לאישה – במסירת נפש שאין כדוגמתה, סירבה רחל לבזות את אחותה, וגילתה באוזנה את ה'סימנים'.

"אסף אלוקים את חרפתי"
וכך נישא יעקב ללאה, ונאלץ לעבוד שבע(!) שנים נוספות, אך חז"ל מספרים כי בעיניו נדמו הם כ'ימים אחדים', באהבתו אותה. יעקב אבינו לא אמר נואש, ולא ויתר על רצונו לשאת את אהובת לבו, רחל.
למרות הקושי, המשיך לעבוד עבור לבן עד שבתום שבע השנים הנוספות, זכה סוף סוף להינשא לבחירת גורלו. ואם חושבים אתם שכאן פסקו צרותיה של רחל, טעות היא בידכם. שכן כאן הן רק התחילו.
בעוד שאחותה ושפחותיה ילדו בזו אחר זו, רחל אמנו נשארה ללא פרי בטן. איזו הרגשה נוראית היא זו, לראות את השפחות שלך זוכות לישועה, חובקות בזרועותיהן את ילדיהן – ואילו את, עקרה. אינסוף תפילות התפללה רחל אמנו על זרע קודש, אך הישועה מיאנה להגיע.
וביום אחד, זה פשוט קרה. רחל 'נשברה', התייאשה וזעקה באוזניו של יעקב את כאבה באומרה: "הבה לי בנים, ואם אין – מתה אנוכי". נכמרו רחמיו של יעקב אבינו על רעייתו, אך באוזלת ידו שאלה: "התחת ה' אנוכי, שמנע ממך פרי בטן?". יעקב בעצם שולח אותה להפיל תחנונים לפני בורא עולם, שהרי הוא הוא האחראי למצבה, והוא המחליט מתי וכיצד להושיע אותה.
במר כאבה, רחל ממשיכה להתפלל. ממשיכה לשאת את כאב ההשפלה והביזיונות, ומבליגה. כך, לאורך שנים, עד שמחליט הקב"ה להושיעה. רחל זוכה לבן ראשון וקוראת לו יוסף – היות והקב"ה אסף את חרפתה.
אחרי שנים של סבל בצל אביה הרמאי, מחליטים יעקב ורחל לברוח באישון הלילה מביתו של לבן, ולהרחיק נדוד ככל שניתן, כדי לבנות את חייהם מחדש. אלא שדווקא במסע זה, לאחר לידת בנה השני – בנימין (או כפי שקראה לו רחל 'בן אוני'), כוחותיה של רחל עוזבים אותה, והיא מוצאת את מותה בבית לחם.
במר צערו קבר יעקב אבינו את רחל על אם הדרך, למרות שכל שאר האבות קבורים במערת המכפלה – זאת היות וברוח קדשו ראה שלעתיד יבוא תפקוד את עם ישראל הגלות הנוראה, וכי בדרכו יעבור דרך בית לחם. מחשבתו הייתה שכשיעברו שם, יתפללו לפני אמא רחל, והיא תעתיר בתפילות לרחמים ולגאולה עבורם והקב"ה ייענה לה בזכות מסירות הנפש שעשתה בחייה.

הצטרפו לספר התהילים המיוחד שפתחנו לע"נ רחל אמנו ע"ה, וקראו פרק תהילים אחד (או יותר) לזכותה.