מפתיע: מי כתב את תהילים?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

ספר תהילים כולל בתוכו מזמורים רבים ובהם הודאה לה', בקשת עזרה, חמלה, שמחה בטוב ה', צער על קשיים ועוד.

בכתובים - ספר תהילים הוא הראשון שפותח אותו.

הסברה הרווחת היא כי דוד המלך חיבר בעצמו את כל ספר התהילים. מעניין לבדוק את המקורות היהודיים ולהבין מהיכן הדברים נובעים.

מסכת בבא בתרא מציינת מי היו מחברי ספרי התנ"ך. מתוך כך עולה כי ספר תהילים נכתב על ידי עשרה זקנים. עם זאת, מצויין שם שהספר נקרא על שמו של דוד המלך. זאת משום שדוד נחשב "נעים זמירות ישראל" - כל הספר קרוי על שמו: "דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן, ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח".

דוד המלך אף קבע שהמקדש הוא יהיה המקום בו נאמרים התהילים.

לעומת זאת, יש גישות שטוענות כי כל הספר נכתב על ידי דוד עצמו. הדבר תמוה, משום שישנם מזמורים שנראים שאינם שייכים לתקופתו. וכל כך מתרצים הפרשנים שהם נכתבו כבר בעבר ודוד ברוח קודשו שיחזר אותם.

כך נאמר בילקוט המכירי:
 

"עשרה בני אדם אמרו ספר תלים: אדם הראשון, ואברהם, ומשה ודוד ושלמה. על אילין חמישה לא איתפלגון. (כלומר: על חמישה אלו, הראשונים אין מחלוקת). מי הם החמישה האחרים?
רב אמר: אסף והימן וידותון, ושלושה בני קרח - אחד. (כלומר שלושת בני קרח נמנו ככותב אחד בלבד מתוך העשרה) ועזרא.
רב הונא בשם רב אחא אמר: אע"פ שעשרה בני אדם אמרו ספר תילים מכולהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל...
בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר תילים אמר להם הקב"ה: כולכם נעימים וחסידים ומשובחין לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידכם, למה שקולו ערב.
הדא הוא דכתיב: ונעים זמירות ישראל. "

הספר נקרא "תהילים" משום שהשורש ה.ל.ל חוזר בו לרוב – כמאה ועשרים אזכורים.

מעניין לדעת כי לאורך התקופות השתנתה חלוקת התהילים כפי שאנו מכירים אותה היום: בעבר היתה חלוקה שונה עם מספר פרקים מועט משום שפרקים שהיום מפורדים, בעבר היו מאוחדים ונחשבו כפרק אחד. זאת לעומת החלוקה שאנו מכירים היום, בה ישנם מאה וחמישים פרקי תהילים.
 

"כל שאמר דוד בספרו כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמרו" – כך אומר ר' יודן בשם ר' יהודה במדרש תהלים למזמור י"ח, והכוונה היא כי הספר ותוכנו תמיד רלוונטיים ונצחיים.