דבר תורה קצר מהרב מנדל, לקראת כיפור

עיקר מחילת עוונות של האדם ביום הכיפורים הוא ע"י שמאמין האדם בכפרתו, ושהתשובה מתקבלת לפני אדון כל.
כמו שכתב בעל התניא באגרות התשובה: "...צריך האדם להיות באמונה ובבטחון בהשם יתברך, כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח. וראיה ברורה לכך ממה שמברכים שלוש פעמים ביום בתפילת הלחש ואומרים ברכה מיוחדת 'חנון המרבה לסלוח'. ובאם לא היתה הסליחה מובטחת - היה לנו להימנע מלברך בשם ומלכות, שהרי זה חשש ברכה לבטלה. אלא ודאי שאין כאן בזה שום ספק כלל, מאחר שביקשנו 'סלח לנו מחל לנו' - השם יתברך שומע קול תפילתנו, וחנון ומרבה לסלוח הוא".
ועל כן יש מצוה לערוך סעודה בערב יום הכיפורים ולשמוח בה, כי מאמינים אנו כבר מלפני בוא היום הגדול והנורא, שהשם הגדול ברוב רחמיו יקבל תפילתנו ותשובתנו. ובזכות אמונה פשוטה ותמימה זו, זוכים אנו באמת למחילת עוונות ולשנה טובה ומתוקה.
וכמו שביאר החידושי הרים זי"ע, על מה שאומרים מיד בגמר תפילת נעילה, בתפילת ערבית במוצאי יום הכיפורים - "והוא רחום יכפר עון", ובתפילת הלחש "סלח לנו". לכאורה, רק כעת הסתיים היום הגדול ונעשינו נקיים מכל עון. ומה לנו ולסליחה זו? ופירש בקדשו שמבקשים "סלח לנו" על זה שלא מאמינים כל כך בכפרה הגמורה שהיתה ביום הגדול, ועל כן יש שוב לבקש סליחה ומחילה.
 
נאמין ונבטח בו יתברך, אב הרחמן, שכולו רחמים, השומע תפילת כל פה, ונזכה לגמר חתימה טובה.
הרב מנדל