מרתק: המלאכים שבאו לעזור לו לסחוב את האבן לירושלים

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

התנא הקדוש ר' חנינא בן דוסה היה מלומד בסיפורי מופתים וקדושה. לכבוד יום ההילולה שלו בכ"ו באייר קיבצנו לכם כאן כמה מהסיפורים שסופרו עליו ומעידים על דמותו המאירה:

החטא ממית

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּמָקוֹם אֶחָד שֶׁהָיָה בּוֹ עַרְוָד וְהָיָה מַזִּיק אֶת הַבְּרִיּוֹת.

בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לוֹ לְרַ' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא.

אָמַר לָהֶם: הַרְאוּנִי אֶת חוֹרוֹ.

הָלְכוּ וְהֶרְאוּהוּ אֶת חוֹרוֹ,

נָתַן עֲקֵבוֹ עַל פִּי הַחוֹר.

יָצָא וּנְשָׁכוֹ – וּמֵת אוֹתוֹ עַרְוָד.

נְטָלוֹ עַל כְּתֵפוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.

אָמַר לָהֶם: רְאוּ, בָּנַי, אֵין עַרְוָד מֵמִית, אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: אוֹי לוֹ לְאָדָם שֶׁפָּגַע בּוֹ עַרְוָד;

וְאוֹי לוֹ לְעַרְוָד שֶׁפָּגַע בּוֹ רַ' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא!

מערב שבת לערב שבת

"בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת" (ברכות יז:ב, תענית כד:ב).

תפילה שגורה

אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף:
 

עבד המלך

מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי, וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי. אמר לו: חנינא בני, בקש עליו רחמים ויחיה. הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים - וחיה. אמר רבי יוחנן בן זכאי: אלמלי הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו - לא היו משגיחים עליו. אמרה לו אשתו: וכי חנינא גדול ממך? אמר לה: לאו, אלא הוא דומה כעבד לפני המלך, ואני דומה כשר לפני המלך.
 

לא נביא

מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור הגדול, ובאו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה - אמר להם: שלום, שניה - אמר להם: שלום, שלישית - אמר להם: עלתה. אמר לה: בתי, מי העלך? אמרה לו: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא דבר שהצדיק מתעסק בו, יכשל בו זרעו? אמר רבי אבא: אע"פ כן מת בנו בצמא, שנאמר: [תהלים נ'] וסביביו נשערה מאד, מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה. ר' חנינא אמר, מהכא: [תהלים פ"ט] אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו.
 

השתדלות ועזרה משמיים

מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים. אמר: הכול מעלין לירושלים נדרים ונדבות, אני איני מעלה דבר! מה עשה? יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת. שבבה וסיתתה ומרקה ואמר: הרי עלי להעלותה לירושלים. זימן לו הקב"ה חמישה מלאכים בדמות בני אדם. אמרו לו: אנו מעלין לאבנך לירושלם, ובלבד שתתן אצבעך עמנו. נתן אצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים (קהלת רבה, בתחלה).
 

החמור הצדיק

מעשה בחמורו של ר' חנינא בן דוסא שגנבוהו לסטים, והניחו לפניו תבן ושעורים ולא היה אוכל (משום שלא היו מעושרים). אמרו הלסטים: למה אנו מניחים אותו שימות ויבאיש לנו את החצר? עמדו והוציאוהו והיה מהלך עד שהגיע אצל ר' חנינא בן דוסא (אבות דר"נ ח).
 

מוסר ומידות
 

ר' חנינא בן דוסא היה אומר: "כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת. הוא היה אומר: כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו".

אשת התנא

אשתו של חסיד זה כשהיתה רואה את הנשים בערב שבת אופות ומבשלות לכבוד השבת, ולה לא היה כלום ולא מאומה לאפות ולא לבשל – היתה מתביישת משכנותיה. והיתה מסקת אש בתנור ומשימה קדרות מים לבד בשביל להראות לשכנותיה שהיא אופה ומבשלת כמותן.

ויהי יום אחד ערב שבת והיא מסיקה התנור, ובבוא אליה שכנתה ותאמר לה: "הסקת התנור

ואני יודעת שאין לך כלום לאפות ולא לבשל."

והלכה היא לבדוק ולראות התנור ומצאה אותו מלא לחם ומצאה משארתה מלאה בצק. ותקרא אותה ותאמר לה: "צאי והוציאי הלחם, כי כבר הוא אפוי והבצק חמוץ במשארת."

ותצא ותאסוף הלחם ותאפה את הבצק.

וכך היה לה וכך עשה הקדוש ברוך הוא נסים ונפלאות בזכותם וחסידותם. וכן בערב שבת נתחלף לה כלי של שמן בכלי של חומץ בנר והדליקתו, והיא לא ידעה, ובראותה כן ותיאנח מאד. ויראה אותה רבי חנינא בעלה ואמר לה: "מה לך?"

ותספר לו כל אשר קרה אותה. ויאמר לה: "אל תיעצבי! מי שאמר לשמן וידלק, הוא יאמר לחומץ וידלק!"

ויהי הנר דולק כל הלילה וכל היום, עד שהדליקו ממנו נר להבדיל עליו.

ויהי היום, ויכבד עליהם עול התעניות וקשי הדלות. ותאמר לו אשתו לרבי חנינא: "בקש מאלוהיך שיתן לך מעט מן הטובה שעתיד הוא ליתן לך לעולם הבא."

ויעש כן. וניתן לו רגל אחת של זהב מן שולחנו. ויהי בלילה, וירא בחלום שולחנות של זהב של חבריו והם שלמים לפניהם, ושולחנו לפניו בלא רגל אחת. וייקץ ויגד לאשתו החלום. ותאמר לו אשתו: "אם כן איפוא בקש מאלוהיך, שיקח הרגל."

ויעש כן – ותשב הרגל למקומה.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה: "גדול הנס האחרון מן הראשון. והלכתא גמירי, דמיהב יהיבי, משקל לא שקילי [‏והלכה שנינו: נתון יתנו (ממרום), לקוח לא יקחו].

תפילה שלא שבה ריקם

לא היתה תפילתו שבה מעולם ריקם מלפני הקדוש ברוך הוא בכל עת. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי בימי בצורת ירד גשם והוא היה הולך בדרך. ותקץ נפשו מרוב הגשמים ואמר: "כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער?!" וייכלא הגשם מן השמים. ויגיע עד ביתו בלילה ואמר: "כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת?!" וירדו הגשמים.

השבת אבידה

"מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו [של רבי חנינא בן דוסא], והניח שם תרנגולין, ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא, ואמר לה [רבי חנינא]: אל תאכלי מביציהן. והרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם, ומכרן, וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין, ואמר לחבירו: בכאן הנחתי התרנגולין שלי. שמע רבי חנינא, אמר לו: יש לך בהן סימן? אמר לו: הן. נתן לו סימן ונטל את העיזין".

נס הדובים בקרניים

מעשה שבאו לרבי חנינא בן דוסא ואמרו לו שהעיזים שברשותו מזיקות לשדות. אמר להם: אם מזיקות הן – יאכלו אותן דובים [=זאבים], ואם לא – תחזור כל אחת ואחת מהן בערב כשדוב בקרניה. ואכן, כאשר חזרו העיזים מן המרעה, הביאה כל אחת מהן דוב בקרניה.