פעם אחת ולתמיד: מי זה באמת עמלק?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הפעם הראשונה בה אנו פוגשים בעמלק היא בספר בראשית. עמלק היה בנו של אליפז שהיה בנו של עשיו. לאחר מכן, לאחר יציאת מצריים, העם העמלקי שישב במדבר סיני ובנגב, היה הראשון ללחום בעם ישראל שאך יצא ממצריים:

(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: (ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (י) וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה: (יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק: (יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ: (יג) וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב:
)יד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: (טו) וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה' נִסִּי: (טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר: (ספר שמות, פרק י"ז).

מאז אותה מלחמה, שהיוותה התרסה חמורה כנגד ה' יתברך ועמו, אנו מצווים למחות את זכר עמלק מעל פני האדמה.

עמלק, בכך שבא להילחם בישראל, גרם לעמים אחרים שיראו מהעם ומה' בזכות כל האותות והמופתים שהיו לפני ובעת יציאת מצריים, לבוא גם ולהתריס ולהילחם כנגד ישראל.

על כן, ישנו ציווי בתורה להשמיד ולאבד את העם העמלקי, כולל את נשיו וילדיו, וישנו חרם על רכושו.

אנו פוגשים בתורה שוב את עמלק כאשר לאחר פרשת המרגלים מנסים חלק מעם ישראל לעלות בהר, למרות ציוויו ההפוך של ה'. אותו חלק שעלה נוחל תבוסה קשה מידי הכנעני והעמלקי.

ההזדמנות שפוספסה

בהמשך, אנו נתקלים שוב בעמלק כאשר שאול המלך מקבל ציווי מאת ה' על ידי שמואל הנביא לצאת למלחמה כנגד עמלק ולהשמיד לו כל זכר: "כה אמר ה' צבקות פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לו וְלא תַחְמל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעלֵל וְעַד יונֵק מִשּׁור וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמור".

שאול עושה כפי שצווה: "וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּלָּחֶם סָבִיב בְּכָל אֹיְבָיו בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וּבְמַלְכֵי צוֹבָה וּבַפְּלִשְׁתִּים וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ: וַיַּעַשׂ חַיִל וַיַּךְ אֶת עֲמָלֵק וַיַּצֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד שֹׁסֵהוּ".

אולם, הוא החליט לחמול על אגג ועל חלק מן הצאן והבקר, ולא להשמידם. במעשה זה נותר העמלק על ידי אגג שלאחר מכן הוליד צאצאים. יש אף אומרים שהעמלקים, בעזרת כישוף, הפכו עצמם לבהמות, וכאשר שאול לא הרג את הצאן והבקר – גם הם לא נהרגו. בכך, למרות ההזדמנות שהיתה, לא הושמד העם העמלקי, ושאול מאבד את מלכותו בעקבות מעשה זה.

 גם דוד פגש בעמלקים כאשר הוא שהה בעיר ציקלג והם פשטו עליה ושבו את הנשים והילדים שהיו בה. דוד ואנשיו היכו אותם וניצחו במלחמה נגדם וזכו בשלל גדול.

בתקופת חזקיהו המלך נאמר בדברי הימים א פרק ד': "וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם: וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

מפוזר בין האומות

המן אף הוא מיוחס לאגג והוא צאצא שלו – " המן בן המדתא האגגי". 
כיום, מקובל לומר לפי חז"ל שעמלק הוא לא עם ספציפי, אלא כוח רשע שמפוזר בין העמים. זאת משום שסנחריב ערבב בין האומות.

אנו מצווים לזכור את מעשי עמלק: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים". ובנוסף, אנו מצווים להכרית את זרעו: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".

הרמב"ם סובר שהמלחמה בעמלק היא מלחמת מצווה, ואנו מצווים למחות אותו עד שלא יישאר ממנו זכר, כפי שנאמר: "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם".

אמרו ישראל לפני הקב"ה: "ריבון העולמים! אתה אומר לנו הוו זוכרים למחות את זכר עמלק, בשר ודם אנו, לשעה אנו, אתה שאתה חי וקיים לעולמי עולמים הוי זכור. אמר להם הקב"ה: בני, אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם מוחים שמו מן העולם".

אמרו חז"ל: "כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, לא השם שלם, ולא הכסא שלם. אבד זרעו של עמלק, השם שלם והכסא שלם". (מדרש תנחומא, כי תצא, סימן י"א).

החסידות מתארת את עמלק בטענה שהכל בעולם הוא "מקרה" בלא השגחה פרטית של ה' על עולמו, ולפיה הוא מייצג אף את העצלות והקיפאון בקיום המצוות.