כשהרב פינקוס העיד על עצמו: זכיתי לקיים בדיקת חמץ במסירות נפש

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל היה ידוע כאדם מרומם מעם, מפורסם היה באהבתו לתורה ולמצוות. פעם אחר פעם ניסו מקורביו ותלמידיו לשאול אותו, איך וכיצד זכה להתעלות למעלות רוחניות כל כך גבוהות, אולם בכל פעם הרב זצ"ל התחמק בענווה ממתן תשובה.

פעם אחת, בעדות נדירה שהעיד על עצמו, ניאות הרב לספר כיצד זוכה הוא להתעלות בקיום המצוות. 

היה זה בערב חג הפסח בעודו לומד בישיבת בריסק. כל משפחתו של הרב התגוררה באותה עת בארצות הברית, והוא עלה לבדו לארץ ישראל ללמוד תורה מפי הקדוש הרב יוסף דוב סולובייצ'יק זצוק"ל.

הרב התגורר בדירה גדולת מימדים יחד עם כמה מחבריו. מספר ימים לפני התקדש החג, חזרו כל חבריו לבתיהם, אולם מאחר והרב היה יליד ארצות הברית, הוא נשאר לחוג את הפסח בארץ ישראל.

הגיע ליל בדיקת חמץ, והרב הבין שעליו מוטלת המלאכה, כיון שהוא היה היחיד שנשאר בדירה. לקח הרב בידיו את הדרוש לו לבדיקת חמץ, בירך והחל משוטט עם הנר והנוצה ברחבי הבית.

הדירה הייתה גדולה ודי ממוזנחת, המלאכה הייתה עבורו קשה ומתישה. היה עליו לסלק חפצים רבים ממקומם כדי לבצע את המלאכה כיאות. לאחר מספר שעות, כשכבר הגיע חצות לילה, סיים הרב את מלאכתו. תשוש ועייף הוא צנח על מיטתו, אולם לפתע התיישב בבהלה: "עליית הגג!" הוא נזכר. באותה דירה הייתה גם עליית גג גדולה שאמנם הייתה משותפת לכל השכנים בבניין,  אך הרב ידע כי איש מלבדו לא יבדוק בה את החמץ.

כל שריר בגופו של הרב זעק למנוחה. העבודה בדירה הגדולה הייתה כה רבה והוא חש מותש ושיווע למנוחה, אך ליבו לא היה רגוע: "אם אני לא אבדוק שם את החמץ, אף אחד מדיירי הבניין לא יטרח לעשות זאת", אמר לעצמו.

בשארית כוחותיו הוא קם ממיטתו באיטיות ושירך את רגליו לעבר עליית הגג. כשהגיע אליה חשכו עיניו: עליית הגג הייתה מוזנחת ורעועה, ניכר היה שבמשך שנים רבות לא הייתה בשימוש.
הייאוש איים להשתלט עליו, אך הוא אסף את כל כוחותיו, שינס מותניו והחליט בליבו: "לא אכנע לעצת היצר! אקיים את המצווה הזו במסירות נפש של ממש!"

המלאכה שלפניו הייתה רבה, הוא החל מפנה חפצים, מסיר אבק, ממלא דליי מים שוטף ומנקה. השעות נקפו, בגדיו של הרב התמלאו בבוץ וטיט, עד שהשחר האיר ועליית הגג היתה מוכנה לבדיקת חמץ...

הרב סיים לבדוק את עליית הגג וירד ממנה תשוש וחסר כוחות. הוא החליף את בגדיו והלך לתפילת שחרית, שכל גופו זועק למנוחה.

הרב קיווה בכל מאודו להספיק לנוח מעט לפני התקדש החג, אולם טרדות היום הרבות- שריפת החמץ וההכנות לקראת ליל הסדר מנעו זאת ממנו.

"חששתי מאוד כיצד אחזיק מעמד לאורך כל הסדר ולא ארדם על השולחן", סיפר הרב על עצמו. העבודה הרבה באישון לילה סחטה ממנו את כל כוחותיו, וליל הסדר הוא לילה ארוך שבו צריכים להישאר עירניים. 

הרב לבש את בגדי החג ויצא מן הבית ברגשות מעורבים. אולם הפלא ופלא, ברגע שהחלה תפילת ערבית של חג הפסח, הוא חש תחושת התרוממות שכמוה לא חש מעודו.

"באותם רגעים לא חשתי כלל בעייפות, כולי הייתי אפוף בתחושת קדושה והתרוממות הנפש, ליבי כמעט התפקע משמחה ואושר. יצאתי מבית הכנסת כמעט רץ לקיים את ליל הסדר כהלכתו. 

טעם כה מתוק לא חשתי מעודי", מעיד הרב על עצמו. "את כל סדר ההגדה קיימתי בהתרוממות רוח שלא חשתי מימיי. לא הרגשתי עייפות ולא לאות, רק רצון עצום והשתוקקות בלתי רגילה לקיים את מצוות החג. הרגשתי אדם אחר, זו הייתה פעם נדירה כל כך בה חשתי קרבת אלוקים אמיתית. נשארתי ערני עד אמצע הלילה, ולמרבה הפלא גם אחר כך לא חפצתי כלל לישון..."

הרגשת השמחה והרוממות שחש הרב ליוו אותו לאורך כל ימי חול המועד, התפרצות של שמחה וקרבת אלוקים, הוא העביר את ימי החג בלימוד תורה ותפילות.

הגיע שביעי של פסח. בתפילת המנחה של החג לפתע החלו דמעות זולגות מעיניו של הרב. חשש גדול אפף אותו: שמא תתפוגג ממנו לפתע תחושת הקדושה שזכה לה לאורך כל ימות החג? הוא חיזק את עצמו והתעודד לנוכח העובדה כי יום השבת מתקרב מייד לאחר שביעי של פסח, ובוודאי שהוא יום מקודש ומיוחד.

ואכן, אף השבת חלפה על הרב בתחושת קדושה אותה לא הרגיש בשבתות שקדמו לה. "לראשונה בחיי הבנתי מהי קדושה, מהי התעלות לאחר קיום מצוות. אותה מצוות בדיקת חמץ, שהיא מצוות דרבנן, אותה קיימתי במסירות נפש, גרמה להי להתעלות רוחנית ולדבקות בה' יתברך, ואם נותר בי משהו היום מכל אותה התעלותץ רוחנית", מסיים הרב את סיפורו המפעים, "הרי שהכל מכוחה של אותה מצוות בדיקת חמץ שקיימתי בלילה ההוא, במסירות נפש של ממש..." 

כך מקיימים מצוות בדיקת חמץ בהידור- כל הפרטים וההלכות: