הבן נדהם משאלתה של אימו: "מה דעתך לדחות את החתונה?"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

המעשה הבא התרחש לפני כעשרים שנה. בבניין אחד התגוררו שכנות זו לצד זו באותה הקומה. פעם אחת הייתה מריבה גדולה ביניהן, ואחת השכנות הטיחה דברים קשים ומאוד פוגעים בשכנתה. זו החליטה לשתוק כדי לא לגרום למריבה להתפתח עוד, אולם שתיקתה ארכה זמן רב...

שתי השכנות מאותו רגע לא דיברו יותר האחת עם השנייה... מה שהיקשה עליהן היה עובדת היותן מתגוררות באותה קומה, דלת מול דלת... חלפו הימים, שתי השכנות היו נפגשות בבניין, במכולת, בתחנת האוטובוס, אך לא מחליפות מילה זו עם זו, רק מבטי כעס וטינה.

והנה, כעבור מספר שנים התארס בנה של השכנה שנפגעה אז מדבריה של שכנתה. המשפחה סגרה עם אולם, זמר, תזמורת וצלם...

בתוך כל ההכנות לחתונה התעורר המצפון של אם החתן. 'כזמן כה רב אנו מתגוררות בשכנות כה קרובה ולא משוחחות האחת עם השניה', חשבה בצער. 'אולי הגיע הזמן לסיים את הסכסוך הזה?'
אמרה ועשתה. באותו הערב נשמה עמוקות ויצאה מדלת ביתה, נוקשת על הדלת ששנים התעלמה מקיומה.

הדלת נפתחת, והשכנה בפתח נדהמה לנוכח האורחת הבלתי צפויה.

"ערב טוב לך", אמרה אם החתן בנעימות. השכנה לא הייתה מוכנה בעליל להפתעה... היא גמגמה ערב טוב בתגובה.

"כפי שאת יודעת, בני התארס בשעה טובה". פתחה השכנה. 

"כן... שמעתי... מזל טוב..." הגיעה התגובה המהססת.

"באתי לכאן כדי להזמין אותך לחתונתו של בני".

השכנה הוכתה בתדהמה. שנים חלפו מאותו יום בה הטיחה בחברתה דברים כה קשים, תקופה כה ארוכה שהן מתעלמות זו מקיומה של זו, והנה הפתעה שכזו...

"אני יודעת שאת המומה", אמרה השכנה כאילו קראה את מחשבותיה. "חשבתי... אולי כבר הגיע הזמן לסיים את המריבה הזו בינינו... אחרי הכל אנו מתגוררות האחת מול השניה, וכבר שנים לא מדברות..."

השכנה הנהנה בראשה בהסכמה. ניכר היה על פניה כי הוקל לה למשמע הדברים.

"אשמח לבוא לחתונה", היא אמרה ודמעות בעיניה. "מה התאריך?"

"בעזרת ה' בג' בסיון" הגיעה התשובה. פניה של השכנה נעגמו.

"אני אמורה לעבור הליך רפואי כלשהו, בדיוק ביום זה..." אמרה בצער לשכנתה. היא התנצלה מעומק ליבה על כך שלא תוכל להגיע לחתונה והשתיים נפרדו בהתרגשות.

אם החתן שבה לביתה מהורהרת. כל כך רצתה לראות את שכנתה ביום החתונה, עד שבליבה עלה רעיון נועז...

היא חייגה לבנה ושאלה אותו: "מה דעתך שננסה להקדים את תאריך החתונה או לדחות אותו במספר ימים...?"

הבן נדהם. "מה זאת אומרת? הכל כבר סגור! האולם, הצלם, הכל..."

"אני יודעת", השיבה האם, וסיפרה לו על השיחה שהייתה לה עם השכנה. הבן שמע, והבטיח לשוחח עם הורי הכלה ולשוב לאימו עם התשובה.

עוד באותו היום נסעה הבן לבית בורי הכלה. הוא ישב עימם וסיפר להם את כל העניין. הורי הכלה לא ביטלו את הדברים אלא הבטיחו לבדוק מה ניתן לעשות.

כעבור יומיים צלצל הטלפון בביתה של אם החתן. "אמא", אמר החתן, "הצלחנו לדחות את החתונה במספר ימים. ברוך ה' הצלם והתזמורת היו פנויים, וכך גם האולם..."

האם היית המאושרת. מייד בסיום השיחה היא ניגשה לדלת ביתה של השכנה בהתרגשות.

"הצלחנו לדחות את החתונה!" אמרה בהתרגשות. "העיקר שתוכלי להגיע!"

השכנה הייתה המומה. "בשבילי הזזתם את תאריך החתונה? אינני מאמינה... בודאי שאגיע..."

את מה שאירע לאחר מכן, אף אחד לא יכול היה לנחש... בתאריך החתונה הראשון התרחש האסון הידוע באולמי ורסאי, האולם בו קבעו בני הזוג להינשא...

השכנה חייגה ברעדה לאם החתן וסיפרה לה על מה שאירע... החתונה שלהם הייתה אמורה להתקיים באותו המקום ובאותו תאריך, ובזכות הרצון להגיע לשלום ולסיים את המריבה ניצלו בני המשפחה והאורחים הרבים מהאסון הנורא... 

כוחה של אחדות- סיפור מדהים שאסור להחמיץ: