בכל פעם שהיו התלמידים משתובבים, היה המלמד ממלמל לעצמו מילים משונות...

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

את המעשה המצמרר שלפניכם סיפר המשפיע הנודע  רבי אלימלך בידרמן שליט"א, בשם ראש ישיבת 'מאור יצחק'.

בילדותו הוא התחנך אצל מלמד תשב"ר אחד, שהיה יהודי מבוגר שחווה את אימי השואה הנוראה. הילדים בכיתה, כדרכם של ילדים שובבים, היו מכעיסים אותו לעיתים ועושים מעשי קונדס כדי להפסיק את מהלך השיעור.

 
היו מספר פעמים שבהם אותם ילדים הגדישו את הסיאה והיו מנסים בכל דרך להכעיס את המלמד שלהם, היה המלמד לוחש מילים לא מובנות בשפה לא מוכרת...

הדבר נשנה כמה פעמים, והילדים הסיקו מכך כי בכל פעם שהם מרגיזים את הרב שלהם, הוא רוגז בשקט ומוציא מפיו "ברכות" בשפת האם שלו...

חלפה לה השנה, והנה ביום האחרון ללימודים חשו התלמידים סקרנות גדולה, הם רצו לגעת מה היה הרבי שלהם מסנן מבין שיניו בכל פעם שהיו מכעיסים אותו.

כמה מהם אזרו אומת וניגשו אליו. "הרב, כשהיינו מכעיסים אותך ומשתובבים יתר על המידה היינו רואים אותך ממלמל דברים לא מובנים... האם תואיל עתה, בסיומה של השנה לגלות לנו את הסוד- מה היית אומר שם...?"

הרבי חייך מתחת לשפמו וענה לתלמידיו בנעימות: "בכל פעם כי הייתי חש כי עוד רגע אני נאלץ להיכשל במידת הכעס, הייתי אומר לעצמי: 'סָמְקָן יַרְקָן וּבַרְקָן… קַנְכִּירֵי… טַרְקְיָא… וּפַנְטֵרֵי...'"

התלמידים הביטו בו כלא מבינים. "אלו שמות אבני החושן בשפת הארמית, לשונה של הגמרא הקדושה..." אמר לתדהמת תלמידיו. "בכל פעם שהייתם משתובבים הייתי אומר אותם לעצמי, כדי לזכור תמיד שכך ילד יהודי הוא יהלום זך וטהור, הוא אבן יקרה..."

"לפעמים היהלום נופל לבוץ ומתלכלך, אך הוא עדיין נשאר יהלום..." הרב ישראל אברג'ל שליט"א: