פחד: "מי שמשקר, ימצא את מותו!!"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

את הסיפור המופלא שלפניכם סיפר הרב נפתלי שמואל רייך שליט"א, משפיע בישיבת "תורת דוד" במונסי, ניו יורק, ששמע את הסיפור מכלי ראשון מפי תלמידו יליד טהרן הר' מתתיהו חדוות, שאביו היה גיבור המעשה.

הסיפור התרחש באיראן, בתקופה שלאחר המהפיכה האסלאמית שהתרחשה במדינה לפני כארבעים שנה.

באותם ימים פשטו שמועות טיפין טיפין, כי האייתוללה חומייני יימח שמו וזכרו חולה מאוד. כמובן שאסור היה במדינה כזו לדבר על כך בקול, אך השמועה עברה מפה לאוזן בלחישה... מי שהעז לשוחח בקול אודות מצבו הבריאותי של האייתוללה, מסתכן בחשד בהתנגדות למשטרו של חומייני וצפוי לעונשים קשים וחמורים מאוד. אביו של ר' מתיתיהו חדוות היה בעל חנות אריגים בבירתה של איראן - טהרן.

יום אחד, בעודו שוהה בחנותו ומשרת את לקוחותיו, הגיעה שמועה לאחד מבני משפחתו כי האייתוללה ימ"ש מת ממחלתו, והוא רץ בשמחה לחנותו של רחמים כדי לבשר לו על הבשורה המשמחת. הוא נכנס בסערה לחנות האריגים תוך כדי הכרזה קולנית: "רחמים, חומייני מת!!!!" באותן דקות שהתה בחנות לקוחה מוסלמית, ומיד כששמעה את ההכרזה הנרגשת, פנתה מייד להזעיק את המשטרה.

אל החנות פרצו כעבור כמה דקות שוטרים חמושים ועצרו מייד את בעל החנות. לא הועילו כל תחנוניו כי לא הוא הכריז את הידיעה אלא אדם אחר, השוטרים הגויים היו אטומים ולא אבו להקשיב לו. רחמים האומלל הושלך לתא כלא מצחין ושם המתין בתת תנאים למשפטו. כאשר הגיע יום המשפט, התאסף המון רב כדי לחזות בגזר הדין. כולם היו בטוחים בתוצאות המשפט, שהרי משטרו של חומייני לא חפץ בחקר האמת ובמשפט צדק... גזר הדין היה צפוי מראש.

דקות ספורות לפני תחילת המשפט, ניגשה אימו של רחמים לבנה, ושאלה אותו: "אמור נא לי את האמת, האם אתה היית זה שהכריז שחומייני מת?" רחמים הביט בעיניה והשיב לה: "אמא, זה לא הייתי אני, מבטיח לך!!" כעבור דקות אחדות החל המשפט להתנהל.

השופטים האזינו לעדותה של המלשינה, וכצפוי גזר על הנאשם עונש מוות... לאחר מתן גזר הדין פנה אל הנאשם הרועד ושאל אותו מה יש לו לומר להגנתו... אז קמה ממקומה האם בנחישות וביקשה מהשופט את רשות הדיבור. "כבוד השופט, בני הינו אדם הדובר אמת תמיד, והוא הבטיח לי שלא אמר את המשפט שבגינו מתקיים המשפט הזה היום. אני מאמינה לכל מילה שיוצאת מפיו, ולכן, ברשותך אדוני השופט, יש בפי הצעה מעניינת".

הס הושלך באולם בית המשפט, כולם היו סקרנים לשמוע את דבריה של האם. "שנינו מגיעים מדתות שונות, אולם עם כל השוני שבינינו, המשותף לנו שאנו מאמינים באלוקים אחד. ההצעה שלי, בואו ניתן לאלוקים להיות השופט!! אם והיה, ובני שיקר בכך שמכחיש את המיוחס לו, נעשה לעצמנו סימן - תוך שבוע מהיום אני אמצא את מותי... אולם, אם בני דובר אמת והגברת העדה היא זו שהוציאה מפיה דבר שקר - תוך שבוע תמצא היא את מותה!!!"

השופט האזין לדבריה של האם, ושאל את העדה, "האם את מוכנה לקבל את ההצעה?" "אכן, אני עומדת על שלי ולא חוששת משום דבר", הצהירה המוסלמית.

או אז פנה השופט לרחמים ושאלו: "האם אתה מוכן לקחת על עצמך את הסיכון שאמך תמות?", "כן!" ענה רחמים ללא היסוס, "אני דובר אמת, אימי תישאר בחיים!!!" השופט הורה להחזיר את רחמים לתאו למשך שבוע נוסף, וכל הנוכחים התפזרו במתח רב כיצד יתגלגלו הדברים. אולם לא שבוע אחד נאלצו כולם להמתין, כי אם דקות אחדות בלבד...

רק יצאה אותה מוסלמית מפתח בית המשפט, עבר במקום אוטובוס ובאורח מוזר הנהג איבד שליטה ועלה על המדרכה שבה צעדה, המוסלמית נדרסה למוות!! כאשר שמע השופט את הדברים, הורה מייד לשחרר את רחמים מכלאו...

לאחר המעשה הזה משפחת חדוות החליטה לעשות הכל כדי לברוח מארץ גזירה, ואכן בתוך זמן לא רב ארזו בני המשפחה מעט מיטלטלין וברחו לווינה, משם חצו את הגבול לארצות הברית וקבעו בה את מושבם.

יש לציין, כי בנו של רחמים ציין באוזני משגיחו שסבתו לא הייתה איזו רבנית או מחוללת מופתים, אלא הייתה אישה יהודיה תמימה וכשרה, שהאמונה שלה בבורא עולם הייתה כה עזה, ומכח האמונה היוקדת שלה, יצאה האמת לאור במשפטו של בנה.