סיפור אמיתי: הבת ענתה לטלפון, על הקו היתה אמה ש"נקברה" חמישה ימים קודם

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

את הסיפור המצמרר הבא, סיפר רב מוכר באחת הקהילות בניו ג'רזי ארה"ב, שאף שימש כעד להוכחת הדברים ואמיתותם. משכך, עד מהרה עשה לו הסיפור כנפיים, התפרסם בכל כרך ופינה שבה חיו יהודים מאמינים וחיזק אלפים במסר המאלף שעומד מאחוריו. וכך סיפר הרב:

מעשה באישה קשישה שהתגוררה באחד מבתי האבות בניו ג'רזי, הסמוך לאזור בו כיהן הרב כרב קהילה. ביום מן הימים, נפטרה הקשישה לבית עולמה והובאה למנוחות בקדושה וטהרה, כנהוג במחוזותינו. היו אלה בני משפחתה שביקרו אותה תכופות בחיי חיותה, ואף דאגו לכל הסידורים סביב קבורתה, לכשנפטרה.

כעבור חמישה ימים מרגע שנקברה, התקבל בבית האבלים – צלצול טלפון מפתיע במיוחד. תוך שניות אחדות, הפכו פניה של בת הנפטרת - שהרימה את האפרכסת, ללבנות כסיד. לשיחה 'מפחידה' שכזו, הרי לא ציפתה: מן העבר השני של הקו שמעה את קול אמה המנוחה, ולבה לא עמד במעמסה הרגשית. היא התעלפה בו במקום.

בני המשפחה שהתגודדו סביבה בבהלה כשהם מנסים לעזור, לא הבינו מה קרה עמה. אמנם הצליחו לבסוף להשיב את רוחה, אך לא עבר זמן רב והנה - שוב הטלפון בבית מצלצל. בחיל ורעדה ניגשה הבת לענות, ושוב חזר על עצמו הקול המוכר מבעד לאפרכסת. קול אמה המנוחה ששואל, כמו מתוך חלום, 'מדוע לא הגיע אף אחד מן המשפחה לבקרני, משך כל השבוע?'. זעזוע עמוק אחז בבת, וכשניתקה את הטלפון, לא בזבזה אף לא דקה אחת נוספת. ביחד עם בני משפחה נוספים, נסעה הבת לבית האבות במהירות הבזק, כשמחשבות ממחשבות שונות מתרוצצות במוחה.

רק שם, בבית האבות, התברר גודל האבסורד: מסתבר שאם המשפחה עודה חיה וקיימת ב"ה, והנפטרת היא לא אחרת מאשר חברתה לחדר. הצוות שגה בהעברת ההודעות למשפחות, ובלבל בין שתי המשפחות.

כמובן שמבוכה גדולה קמה במקום, והמשפחה קיבלה התנצלויות רבות - אך לדידה היה זה עניין פעוט, לעומת הידיעה שהאם 'חזרה' לחייהם והעצב הגדול הפך שוב לשמחה. אלא שאז, נוצרה מבוכה חדשה – גדולה פי כמה - בקרב חברי הצוות, כשנשאלה השאלה: איך מודיעים כעת למשפחת הנפטרת, שאמם יקירתם - נפטרה ונקברה, חמישה ימים קודם לכן?

אבל, את הנעשה אין להשיב והלא להודיע למשפחה מוכרחים – כך מצא עצמו הצוות מטלפן לבניה של אותה אישה, כדי להודיע להם על התקרית המביכה. עוד הצוות מטקס עצה כיצד לספר את הדברים וכיצד לעשות זאת בזהירות ובהדרגה - אחד מבני המשפחה מרים את קולו בצעקה ואומר: 'אני מודיע לכם חגיגית, שאם ההודעה שבפיכם קשורה איכשהו לאמא שלנו – אנחנו לא מעוניינים לשמוע אותה'.

עוד המשיך בן המשפחה להרעים בקול כעוס ועצבני, ואמר: "אם אמא חושבת שהיא יכולה לשטות בנו, היא טועה. מבזבזת את זמנה לריק על אמירת תהילים ותפילות, ומבקשת בכל יום רק דבר אחד: לצאת מהעולם הזה כשהיא זוכה להיקבר כדת וכדין, כיהודייה כשרה. אז אתם יודעים מה? אנחנו דווקא לא מעוניינים לציית לבקשות המוזרות שלה, ולא נגייס מניין לומר אחריה 'קדיש'. אנחנו לא רוצים שום קשר לדתשלה וכשתיפטר מן העולם, נדאג כבר 'לסדר' אותה ולערוך לה הלוויה רגילה, בלי כל הגינונים המיותרים, והטקסים היהודיים-דתיים האלה".

או אז הובנה ההשגחה העליונה של הקב"ה, שדאג להיעתר לבקשותיה של האם – וסידר לה הלוויה כדת וכדין, עם טקס יהודי הלכתי, כפי שהתפללה כל העת.

***

ועל כך התבטא אותו רב קהילה ואמר: באו וראו כוח התפילה מהי, וכיצד הפך הקב"ה את כל סדרי עולם, רק כדי שאותה אישה תזכה לקבורה כהלכה. אותה קשישה צדיקה כמו 'צפתה' את אשר מחכה לה, לכשתיפטר מן העולם ועל כן התמידה בתפילתה מדי יום: 'ריבונו של עולם, רחם עליי ועזור לי לצאת מן העולם כפי שבאתי אליו: כיהודייה כשרה'. אותה אישה הכירה את אופי ילדיה, וליבה אמר לה שתחנוניה נופלים על אוזניים ערלות וכי ילדיה (שסטו מן הדרך ואין זה מעניינם לקיים ולו את הקטנה שבמצוות) לא יעזרו לה ולא יקיימו את בקשתה. אבל אפילו ברגעים הקשים ביותר, כשחרב חדה מונחת על צווארה – היא לא התייאשה מן הרחמים, ופנתה בכל עוז לקב"ה – שיושיע הוא אותה. שיקיים הוא את בקשתה. את אותה עוצמת תפילה, את אותו כוח לפעול אצל הקב"ה שייענה לבקשותינו – יש לכל אחד ואחת מאתנו. כיצד אפשר להוציא אותם מן הכוח אל הפועל? כשמתפללים בכוונת הלב ולא כ'מצוות אנשים מלומדה'. יהי רצון שנזכה כולנו להתפלל באמת, מתוך אהבת ה' ויראת שמיים צרופה, ולא כמי שעובד את אדונו כדי לקבל 'פרס'. אמן כן יהי רצון.