למה חטף הבחור סטירה מצלצלת כשביקש ברכה לזיווג?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

צעיר לימים היה הרה"ק רבי אברהם חיים ראטה (ה' אלול יום פטירתו) כשהחל בהנהגתו לאחר הסתלקותו של אביו הרבי ר' אהרן בעל ה'שומר אמונים' זי"ע. קשר עז וטמיר היה לו כבר אז עם צדיקי הדור. הכל ידעו שהבטחה היוצאת מפורשת מפיו כוחה גדול, והוא עצמו תולה היה הכל באמונה תקיפה בהשגחה פרטית של אלוקי השמים והארץ.

באותם ימי בראשית שימש את הרבי בחור יקר אשר זה מכבר הגיע לפרקו והוא הזכיר את עצמו אצל הרבי מדי פעם למצוא את זיווגו. הרבי בירך בכל לב.

יום הפורים היה מיוחד אצל הרבי זצ"ל בפקידת ישועה ורחמים לכל נצרך. הבחור המשמש בקודש סימן לעצמו כבר בתחילת אותו החורף שבפורים הקרוב בעת השולחן הטהור הוא לא יוותר עד שיוציא מפיו של הרבי הבטחה מפורשת שקרובה ישועת זיווגו לבוא.

השולחן התנהל בגיל וברעדה. הרבי היה מבוסם כמצוות היום. הבחור ניגש בדחילו ורחימו והזכיר את שמו בקול להיוושע...

בתגובה חטף על פניו סטירה מצלצלת...

לאחר רגע ההלם הראשון התבוננו בו העומדים בחיוך גדול. הוא עצמו נזכר מיד את שידע זה מכבר שסטירת פנים מהרבי פירושה ישועה מובטחת. סאת אושרו גברה כשאחרי רגע הוסיף הרבי עצמו שלוש מילים שהכל יש בהן:

"השנה תהיה חתן"...

אבל השנה חלפה באיטיות וכל אות של שידוך מתאים לא נראה באופק. החורף עומד להסתיים ועמו שעון החול של ההבטחה. עוד מעט יהיה שוב חג הפורים...

שנה מעוברת הייתה זו ולקראת 'פורים קטן' שבחודש אדר ראשון ניגש הבחור אל הרבי בגבורה ובמורא ותהה בדרך ארץ שהנה הרבי הבטיח 'השנה' והכל הבינו שכוונתו מיום פורים זה יום הפורים הבא ובינתיים כל התקדמות אינה ניכרת...

"אכן", הסכים עמו הרבי מיד ללא כחל ושרק, "אם מבטיחים צריכים לקיים"...

למחרת בבוקר, והיה זה ביום י"ד באדר ראשון, קרא הרבי לבחור המשמשו במסירות והוא מובטח ועומד וכה אמר לו להפתעתו:

"יוצאים אנו אל הדרך יחד, עליך לארוז עוגיות ויי"ש לשתיית 'לחיים' בעת אירוסיך למזל טוב"...

הבחור הנדהם ניסה להבין. הוא ידע שהרבי מבקש לערוך מסע שסופו בטבריה. אך כיצד זה מתחבר אל אירוסיו? ובכלל, מי המשפחה המדוברת, הלא טרם שמע... זאת ועוד: התברר לו שהרבי עצמו אינו יודע על כל שידוך שבדרך, אז מה לו לגרור עמו ערכת 'לחיים'...

סדר הנסיעה אז מירושלים לטבריה היה ארוך ומפותל ומסורבל. היה על הנוסעים לעלות על אוטובוס או 'מונית שירות' מירושלים לתל אביב ומתל אביב לחיפה, ומחיפה לטבריה. כך עשו הרבי ומשמשו. בבוקר לאחר התפילה נסעו במונית לתל אביב שם התארחו אצל ידיד, הנגיד רבי יעקב שכטר ז"ל, כתחנה לקראת המשך המסע.

אך עצרה המונית בתל אביב ליד ביתו של ר' יעקב שכטר והנה חולפת במקום אישה אחת, בראותה את תואר פניו של הרבי הבינה מיד שאדם גדול לפניה והיא מבקשת מן המשמש לשוחח עם הרבי. היא הוכנסה אל הבית פנימה ושחה שבת שהגיעה לפרקה לה בביתה והיא טרם מצאה בחור שיתאים עבורה וזה עידן שדאגה מכרסמת בליבה...

"ומה תאמרו על הבחור הזה אליו פניתם כדי לשוחח עמי?" שאל הרבי.

"בהחלט", פסקה החמות המיועדת. "הוא נראה מתאים מאוד למשפחתנו"...

הרבי התרגש עד מאוד. אכן מד' יצא הדבר. היום תמה שנת ההבטחה מפורים שעבר. כעבור שעה קלה נערכה פגישה. ושאלו את פי הנער והנערה ואמרו הן.

משפחת החתן שהתגוררה בבני ברק העיר הגיעה. עוגיות ויי"ש היו ברשות החתן כבר מהבוקר. וקולות של ברכת 'מזל טוב' נרגשים היו גוברים והולכים שעה ארוכה...

באותו זמן התקשר הרבי טלפונית לירושלים להודיע לרבנית שהמשמש בקודש בא זה עתה בברית האירוסין. והיא הגיבה בתדהמה רבה. לפי חשבונה טרם הגיע הרבי לטבריה ואיך זה נוצר שידוך שכזה על אם הדרך...

למחרת היום קרא הרבי לבחור החתן וכה אמר לו לידע ולהודיע:

"אומר לך את האמת, אתמול, פורים קטן, היה יום ההולדת שלי. מובא בספרים הקדושים שיום ההולדת הוא עת רצון ויהודי יכול לפעול דברים ועניינים שבמשך כל השנה השערים אינם פתוחים עבורם. עזבתי את הבקשות שחפצתי לבקש על עצמי ובקשתי עליך, כל זאת שאוכל לקיים את אשר הבטחתי. 'מוצא שפתיך תשמור'..."

(הרב ירוחם לנדסמן)