לשמור שמיטה - או שהשמיטה שומרת עלינו?

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

ליאו, בחור צעיר חסר מעש, מצא את עצמו מצטרף לחברים מפוקפקים בדרכם למטרות אפלות. באישון לילה יצאה החבורה בטנדר חבוט לעבר שדות הנגב. הטנדר עלה וירד בכבישי הדרום, כשהשדות נפרשים מימין ומשמאל.

הטנדר נעצר לבסוף, והחבר'ה ירדו והחלו בעבודתם. הם היו "אוספי מתכות", כמו שנהגו לכנות את עצמם, ו"גנבי מתכות" כפי שהמשטרה ושאר בני האדם הישרים נוהגים לכנותם. מרחבים עצומים של שדות וחלקות אדמה מעובדות מילאו את האופק המשחיר. המוני דונמים של ירוק וחום התערבבו למראה מרהיב בניחוח כפרי ומלבלב. פה ושם נוקד המשטח הירקרק הפורח בחלקות חשופות ויבשות שליאו לא הצליח להבין מדוע הן אינן מעובדות כמו כל השאר.

החברים התפזרו בשדות, זוגות זוגות. מקפצים בין הגדרות, עוקרים עמודי ברזל עלומים, מרימים צנרות, תולשים שלטים ישנים. ליאו לא ידע כמה אוצרות ברזל מתחבאים מבעד לחלקות האדמה. כמה צינורות, מערכות השקיה, שלטים וגדרות נתן למצוא בין ריבועי הירוק-צהוב-חום, שמילאו את כל מרחב הראייה סביבו.

הוא ובן זוגו פילסו דרכם מכאן לשם, החבר מאתר את הברזל וליאו מרחם על הבעלים. החבר מוצא עוד גדר, וליאו מתפלא למה החקלאים לא מאבטחים את כל השטח עם שומרים ומצלמות. הלילה הלך והעמיק, כמות הברזל הלכה והתעצמה. טנדר נוסף הצטרף והחברה "חגגו"…

ליאו רצה להיכנס לשדה הבא, כשלפתע חש משיכה עזה בידו. שריקה חזקה נשמעה, וזוגות נוספים נראו לפתע נסוגים חיש מהר מהחלקה המדוברת. "מה קורה כאן?" – שאל אחד מהם בפליאה, "אה, זו חלקה שמורה, לא נכנסים אליה" – השיב הלה. ליאו שמח לגלות שיש חלק מהחקלאים שכן שומרים על רכושם… "איך אתם יודעים שהיא שמורה?" – המשיך להסתקרן, תוך שהוא סוקר את האופק שוב ושוב, מחפש גדר תיל או מצלמות אבטחה. חברו חייך והצביע על שלט צהוב-ירוק תלוי על הגדר האחורית של החלקה.

"אתה רואה?" – חידד את תשובתו, "כתוב 'כאן שומרים שמיטה', אנחנו לא נכנסים לכזה שדה, חבל להסתבך עם שומרים וכל מיני אמצעי אבטחה כשיש חלקות לא שמורות סביב". "מה זה שמיטה?" – הוסיף ליאו שאלה חרישית. "לא יודע, איזו חברת שמירה כנראה. הנה, תראה" – הניף אצבע אל חלקות נוספות המסומנות בעמק שלמרגלותם. "גם זו מסומנת, ושם גם יש עוד חלקה שמורה, חבל, הן דווקא חלקות לא מעובדות ואפשר למצוא שם המון ברזל, שאריות חממות, צינורות השקיה ועוד אוצרות, אבל זה הכלל! לא נכנסים לשדות שחברת 'שמיטה' שומרת עליהם…"

ליאו שמע. הוא לא כל כך הבין, אבל הלילה השחור היה מלא תמיהות, והוא החליט לברר הכל אחר כך, כשאור יום ישטוף את העולם ואנשים הגונים יותר יהיו בחברתו, אולי ימצא מידע על חברת השמירה המסתורית הזו, אולי ימצא איזו דרך להביו מדוע לא כל החקלאים שוכרים את שרותיה על מנת להגן על שדותיהם. הטנדר חזר. באותו לילה לא ישן ליאו. מוחו חשב על כל המתרחש.

הלילה תם ובוקר חדש עלה. ליד חלון דרומי אחד עמד נער אחד עם הרבה שאלות מציקות. הוא לא ידע שזהו קול הנשמה היהודית המבצבץ ועולה בו בלבו, הוא לא ידע שזו חברת השמיטה ששומרת גם עליו בכזו תקופה אהובה, וקוראת לו להתקרב גם הוא אל הקודש. הוא רצה תשובות, ויצא לחפש אותן.

לאחר חיפושים הגיע ליאו לאחד מרבני תנועת התשובה, ושטח את שאלתו. הרב חייך, לקח את ליאו עמו לארון הספרים, פתח לו חומש ויקרא והראה לו את מצוות השמיטה במקורות. פתאום קבלה חברת השמיטה צבע וגוון, פתאום היו לה גדרות ותנאי הצטרפות, פתאום היה ברור כל כך מה צריך לעשות כדי לזכות לשמירה הזו, ואף מול כל הגנבים ונערי השכונות והברזל, שומרת השמיטה בעוז ובתוקף על שדות מקיימיה…

(ומתוק האור – שמיטה)