לא יאומן: חזר בתשובה בזכות הסטירות שחטף באמצע הרחוב

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה, חלה ירידה במעמדו ובחוזקו של השלטון התורכי בארץ ישראל, ויושבי הארץ כבר לא היו כפופים לשלטון התורכי אלא לקונסולים ולנציגים של ארצות מוצאם. לקונסול אוסטריה היה מעמד רם מאד בארץ, וכך גם לקונסול רוסיה – שהיתה לו עוצמה אדירה ורשות הדואר הרוסית היתה שייכת לו.

לקונסול הרוסי היה מזכיר, יהודי פוקר בשם סונייק. מעמדו אצל הקונסול הרוסי היה רם ביותר, והוא הרשה לעצמו לנהוג באטימות ושרירות לב, עד כדי חילול שבת בפרהסיה. ומדובר באותם ימים שבהם השבת היתה נשמרת ברשות הציבורית.

בשבת אחת יצא לו אותו סונייק, מדושן עונג, מירושלים העתיקה דרך שער יפו ופנה לשורת מצחצחי הנעלים, ניגש לאחד מהם וביקשו שיצחצח את נעליו.

באותה שעה עבר ברחוב יהודי ירא שמים ושמו רבי יצחק נחום לעווי זצ"ל. הוא היה בעל הדפוס הראשון בירושלים. הוא היה בעל רגש סוער וחם ביותר בענייני כבוד שמים והיה מקנא קנאת ה' מבוזי התורה בשאט נפש. כשראה את חילול השבת המחוצף של אותו סונייק, ניגש אליו וסטר לו על לחיו שתי סטירות מצלצלות לעיני המוני האנשים שעמדו נדהמים ונרעשים, הן מחילול השבת ברבים של סונייק והן מהסטירות הנועזות.

לכולם היה ברור שחייו של רבי יצחק נחום שוב אינם שווים אפילו כקליפת השום. סונייק היה ידוע כאדם חזק ובעל יכולת נקמה. לא היה ספק לאיש שאם הוא יהרוג כעת את ר' יצחק נחום, לא יהיה עליו לתת דין וחשבון לאיש. אף כוח בעולם לא יכול לעצור בעד סונייק מלעשות שפטים באותו קנאי.

אך מה שאירע בפועל היה מדהים ביותר: סונייק התפעל מאוד מעוז הרוח של אותו קנאי שמסר את נפשו עבור מניעת פירצת השבת. הוא החל להתבונן ולהרהר על מעשהו של האיש שמסר את נפשו, לא על גזל כספו או פגיעה אישית בו, אלא על כבוד שבת המחוללת. כדבר הזה לא ראה מעולם. אותן שתי סטירות לחי עוררו אצלו את הנקודה היהודית החבויה אצל כל יהודי אף הרחוק והנידח ביותר. הוא התחיל להתעניין ביהדות ולברר מהי חובתו של יהודי בעולמו.

לא עבר זמן רב עד שאותו סונייק הכשיר את ביתו. את כל כלי הטריפה שלו שהיו שווים הון עתק, שבר לרסיסים. קנה מערכת כלים חדשה, והכשיר את המטבח לפי כל כללי ההלכה. הוא שב בתשובה שלימה.

ידידיו לא יכלו לעצור בעד סקרנותם: מה קרה לחברם שהיה כ"כ רחוק מכל מושג של 'אידישקייט' ואיך הפך לפתע את עורו ושב לבוראו?

בתשובתו גולל בפניהם את כל המאורע והסביר, כי דווקא הסטירה הזו היא שעוררה בו את הניצוץ היהודי הקלוש שעוד נותר בו. "תבינו ידידי" – הסביר להם סונייק – "אני הכרתי את יצחק נחום לעווי כאדם מן הישוב. הוא לא היה שוטה. הוא ידע היטב מי אני, וברי היה לו שיש ביכולתי להרגו בירייה בלי לתת על כך דין וחשבון לאיש. הוא גם ידע שביכולתי לקפח את פרנסתו ולמוטט את עסקיו. העובדה כי כל אלה לא הרתיעו אותו, הביאה אותי למסקנה, כי הכוח שממנו הוא מתיירא, חזק וכביר הוא משנינו גם יחד. הרכנתי את ראשי בהכנעה בפני אותו כוח אדיר וחזרתי לבוראי בלב שלם".

(גיליון 'פרפרת')