מופלא: הסיר את התנגדותו לבנייה והציל את חיי בנו ממוות בטוח

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

סיפר הרב אלימלך בידרמן שליט"א: בא וראה מתן שכרו של המעביר על מידותיו. שמעתי מפמ"מ הגאון רבי אשר דרוק שליט"א מעיה"ק ירושלים ת"ו, אשר נשא דרשת התעוררות בער"ח ב'מעמד' בבני ברק, והנה בצאתו משם ניגש אליו אברך ואמר לו: "מחויב אנכי להודות לכם"…

הוא תלה בו את עיניו בתמיהה ושאלו: על מה הינך מבקש להודות לי?

ענה האברך במעשה שהיה: אחד משכניו רצה להרחיב אהלו ולהוסיף על דירתו. כל השכנים הסכימו חוץ ממנו, מחמת סיבות שונות. והנה כעבור זמן מה, בחודש אלול , נולד לו ילד 'בעיתו ובזמנו' ללא רוח חיים רח"ל, והוא הרגיש שיש עליו תביעה מן השמים שעל כן באה אליו הרעה הזאת, אלא שלא נתחברו אצלו הדברים, שיש לזה קשר להתנגדותו לבניה).

והנה בכ"ד באלול, יומא דהילולא של ה'חפץ חיים' זי"ע, נערכה עצרת התעוררות ל'בית יעקב', ואף ב"ב השתתפו באותה עצרת, שם נשא הג"ר רבי אשר דרוק מדברותיו, ועורר על עניין 'מעביר על מידותיו', כשהוא מביא דברי חז"ל מפורשים (ר"ה יז. חגיג ה ה.) שהמעביר על מידותיו מוסיפים לו חיים על שנותיו.

וקרא ר' אשר בקול: מי האיש החפץ חיים, ורוצה להגיע לשנות התשעים בבריאות – שיעביר על מידותיו, ונתן דוגמאות מחיי המעשה: כגון, אם אחד מהשכנים רוצה לבנות ו'לצאת החוצה' – הניחו לו לעשות כרצונו…" וכיו"ב.

כשחזרה לביתה אמרה לבעלה: אכן הנני להודות לך על שזירזת אותי להשתתף באסיפת החיזוק, אך דע לך כי עתידים אנו לשלם על כך מחיר יקר… שאף אני רוצה לחיות תשעים שנה, ושמעתי מהדרשן שהעצה היא להיות מעביר על מידותיו, לוותר לשכנים ולתת להם להוסיף על דירתם כאוות נפשם.

ואכן כבר באותו הלילה הודיע האברך הנ"ל לכל שכניו שהוא מסכים לכל מה שהם מבקשים וחתם על הסכמתו. כעבור עשרה חודשים נולדו לו במז"ט תאומים בריאים ושלימים, והוא ראה בכך אות מן השמים, שמאחר שהיטיב דרכיו רצה אלוקים את מעשיו ו'החזירו' לו גם אותו הילד ההוא (כי בכל המשפחות שמשני הצדדים לא נראה כדבר הזה – לידת תאומים, כבר דורי דורות)…

עוד מעשה שמעתי ממרא דעובדא, מה דבדידיה הוי בשבוע שעבר, ואף זה בעסקי בנייה. ששכנו רצה להרחיב ולבנות חדר נוסף לביתו אך הוא לא הסכים, ותבעו השכן לדין תורה, ואכן בשבוע שעבר עלו השניים לבית הדין ושטחו את טענותיהם.

בתוך הדברים אמר לו הדיין שליט"א: "כדאי לך לוותר"… נענה האיש: "אם הרב אומר שכדאי לי לוותר, הריני מושך את כל טענותיי ותביעותיי", ומיד חתם שהוא מאשר לבנות.

כשחזר לביתו מצא את בנו בן השנה שוכב על הארץ כשפניו כמעט שחורות מחוסר אוויר לנשימה, אחר שנחנק מכדורי שוקולד (המסוכנים לתינוקות לבליעה מבלי מציצה מקודם). הכניס האב את אצבעו לתוך פה התינוק כדי להוציא את הכדור, אך שוד ושבר… בזה דחף את הכדור יותר לעומק הגרון, וכבר ראה את מר המוות כנגד עיניו רח"ל.

נשא עיניו למרום וצעק: "רבש"ע, זה עתה ויתרתי… אנא ה' הושיעה נא!" שוב הכניס את האצבע והצליח להוציא את ה'מזיק ' מהפה, וחזר הילד לנשום והיו חייו לשלל.

באמת אמרו, כי בוודאי אין זה דבר קל כלל להיות מעביר על מידותיו, אך הקושי לאבד ילד ל"ע גדול הוא כהנה וכהנה … ומוטב ל'התייסר' בוותרנות מאשר לעבור ייסורים אחרים.

(באר הפרשה)