פסח שני - כל מה שחשוב וצריך לדעת

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

טעם מצוות פסח שני טמונה עוד בזמן שבית המקדש היה קיים, כך שמי שלא הקריב קרבן פסח במועדו בי"ד בניסן מפני שהיה טמא, או שהיה בדרך רחוקה, או נאנס באונס אחר - מקריב פסח שני באותה שנה בחודש שלאחריו, בי"ד באייר אחר חצות היום (פסחים פרק ט').

פסח שני - פסח קטן

י"ד באייר נקרא פסח שני, ויש הקוראים אותו פסח קטן (משניות ראש השנה פרק א' מ"ג, וברע"ב שם). ובשפה הארמית פסחא זעירא (חולין קכ"ט, א').

הטעם לשם פסח קטן: לפי שאינו אלא יום אחד, ולא שבעת ימים כמו בפסח ראשון (תוי"ט ר"ה משנה ג' ד"ה פסח).

טעם אחר: לפי שיש בו יותר קולות מפסח ראשון (מלאכת שלמה ר"ה משנה ג' ד"ה ומפני).

הטעם לשם פסח שני: על שם הפסח שקרב בחודש השני (ר"ה פרק א' מ"ג בתוי"ט ומלאכת שלמה).

מקור הדין

נאמר בפרשת בהעלותך שבשנה השנייה לצאת בני ישראל מצרים נצטוו "לעשות את הפסח ככל אשר צווה ה' את משה כן עשו את בני ישראל" (במדבר ט', א' ,ה').

ומספרת לנו התורה "ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה ולפני אהרון... ויאמרו למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל... וידבר ה' אל משה לאמר... איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם, ועשה פסח לה' בחודש השני בארבעה עשר יום בן הערביים יעשו אותו" (שם ו', י"א).

מה בין פסח ראשון לפסח שני?

מה בין פסח ראשון לפסח שני? הראשון אסור בחמץ בבל ייראה ובבל יימצא, ואינו נשחט על חמץ, ואין מוציאין ממנו חוץ לחבורה, וטעון הלל באכילתו, ומביאין עמו חגיגה, ואפשר שיבוא בטומאה אם נטמא רוב הקהל טומאת מת.

אבל פסח שני, חמץ ומצה עמו בבית, ואינו טעון הלל באכילתו, ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו, ואין מביאין עמו חגיגה, ואינו בא בטומאה. ושניהם דוחין את השבת, וטעונין הלל בעשייתן, ונאכלין צלי בבית אחד על מצה ומרור, ואין מותירין מהן, ואין שוברין בהן את העצם (רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק י' הלכה ט"ו).

משורשי המצווה

לפי שמצוות פסח היא אות חזק וברור לכל רואי השמש בחידוש העולם, כי אז עשה עמנו הקל ב"ה ניסים ונפלאות גדלות, ושינה טבע העולם לעיני העמים, וראו כל עמי ארץ כי השגחתו ויכלתו בעליונים, וענין חידוש העולם הוא העמוד החזק באמונתנו ובתורתנו, על כן היה מרצון הבורא לזכות במצווה זו הנכבדת כל איש מישראל, ואף אם קראהו אונס, או שהיה בדרך רחוקה ולא עשה אותה בזמנה - יעשה אותה בחודש השני (חינוך בהעלותך מצווה ש"פ).

הטעם שפסח שני הוא בי"ד

אם הטעם משום ליטהר מטומאה, מספיק זמן של שני שבועות ליטהר מכל הטומאות. כתב ר' יעקב עמדין שדבר זה גילו לו מן השמים, לפי שבשנה ראשונה אכלו מן העוגות מצות שהוציאו ממצרים עד ליל ט"ו באייר, מכאן ראיה שעניין הפסח והמצה נמשכים עד אותו הלילה ותו לא, ועד אותו לילה נמשך נס של יציאת מצרים ואכילת מצה (סידור יעב"ץ).

מנהגי פסח שני

מנהג אכילת מצה ביום זה: יש שנוהגים לאכול מצה בפסח שני, והטעם: זכר למצה שהיו אוכלים מקריבי קרבן הפסח בי"ד באייר, שנאמר (במדבר ט', י"א) "בחודש השני בארבעה עשר... על מצות ומרורים יאכלהו" (זיו המנהגים דף ק"ד).

טעם אחר: לפי שאכלו בני ישראל את המצות שהוציאו ממצרים עד י"ד באייר, שנאמר (שמות ט"ז, א') "ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין בחמשה עשר יום לחודש השני", ופירש רש"י (שם ד"ה בחמשה עשר), נתפרש היום של חניה זו, לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן (זיו המנהגים עמוד ק"ד).

זמן אכילת המצה

יש שנהגו לאכול ביום י"ד, והטעם: לפי שהוא זמן הקרבת קרבן פסח וכן נהג הקה"י (אורחות רבינו ח"ב צ"ז).

יש שנהגו לאכול בט"ו, והטעם: לפי שהקרבת הפסח היה בי"ד באייר, אבל זמן אכילת הפסח היה בליל ט"ו.

יש שנהגו לאכול גם בליל ט"ו, והטעם: לפי שאז אכלו מצה יחד עם קרבן פסח (ליקוטי מהרי"ח פסח שני).

ויש הנוהגים שלא לאכול מצה ביום זה, וכן נהג החזו"א, ואמר שמוסיפים מצווה שלא כתובה (הובא באורחות רבינו ח"ב צ"ז).

מצות ומרורים

יש שנהגו לאכול פסח שני מצה ומרור, והטעם: זכר לקרבן פסח שני שהיה נאכל על מצות ומרורים (וכן כתב בדרכי חיים ושלום כ"ד. וכן מנהג קאמרנא) ומנהג רוב המקומות שלא לאכול אלא מצה.

ביצה

יש שנהגו לאכול ביצה בפסח שני (ליקוטי מהרי"ח פסח שני בשם ספר זכרון יהודה), והטעם: אותה סיבה שיש לאכילת ביצה בליל הסדר, משום שבשעה שאוכלים זכר לקרבן פסח מתאבלים על בית המקדש, וטעם זה שייך גם בפסח שני, שאילו היה בית המקדש קיים היינו מקריבים קרבן פסח בי"ד באייר, ועכשיו שלא זכינו אנו אוכלים ביצה, שהוא מאכל של אבלים (מנהג ישראל תורה תצ"ג).

לקרוא פרשת פסח שני

כתב השל"ה גם בכלל תן לו מעין ברכותיו, לעשות דבר בעתו, כשם שמזכירים בכל יום פרשת התמיד לקיים הפסוק "ונשלמה פרים שפתינו", וראיתי מאיש כשר ומדקדק שהיה קורא בינו לבין עצמו וכו', ובי"ד באייר פרשת פסח שני, ובפרט מנהג כשר לעשות כן הדר בירושלים שאין אומרים תחנון (של"ה יומא פרק דרך החיים תורת מוסר).

יש שכתבו שבכל זמן ראוי ללמוד את המסכתות השייכות אליו, כדברי רשב"א בשם ר' יהושע בן חנינא (סנהדרין ק"א, א'), כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, שנאמר (משלי ט"ו, כ"ז) "ודבר בעתו מה טוב".

וכן מובא בכה"ח שראוי ללמד פרשת פסח שני (במדבר ט') ופסקי הלכות פסח שני בקצרה לרבינו הרא"ש (תכ"ט, ו').

שמחה ביום זה

כתב החיד"א (מורא אצבע ח', רכ"ב) וכן כתב הגר"ח פלאזי (בספרו מועד לכל חי סימן ז' אות ו') להרבות בשמחה ביום פסח שני כי קדוש היום.