לא תאמינו: כוס קפה מאליהו הנביא

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

לפנינו סיפור נפלא ביותר שסיפר לנו הרה"ג רבי אליעזר רוט שליט"א, המתאים במיוחד לימים אלו, ימי ספירת העומר וההכנה למתן-תורה:

מדובר היה באברך תלמיד חכם, צעיר לימים, המתגורר בבני ברק, שלבד מלימוד התורה, ועמלה, אין לו מאומה בעולמו.

בהיותי בחור בישיבה, כך סיפר האברך להרב רוט, זכיתי לשמוע את המשגיח שלנו שליט"א כשהוא חוזר כמה פעמים על דברי חז"ל שדיברו בשבח עמלה של תורה – 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן', וכו'.

אלא שהמשגיח – אחת הדמויות המפורסמות בעולם התורה והמוסר – הוסיף דבר-מה. המשגיח שליט"א אמר לנו תמיד בישיבה, שה'פת במלח תאכל' לא נאמר דוקא על מקרה כפשוטו, שבו אין בבית מה לאכול ולשתות, ולמרות זאת מצווה הלומד להמשיך בלימודו, ולאכול רק פת במלח ולשתות מים במשורה.

דברי המשנה במסכת אבות נאמרו גם על מקרה שבו יושב לו יהודי ולומד תורה, ולפתע תוקף אותו הרעב או הצמא, והוא מתאווה מאוד לאכול ולשתות. ברם, אם יפסיק מלימודו, הוא עלול 'לצאת מהסוגיה', ולשכוח את מה שלמד עד עתה.
גם על יהודי כזה מדברת המשנה, ואומרת לו שיאכל רק פת במלח וישתה מים במשורה, דהיינו שיסתפק במה שכבר אכל ושתה לפני-כן, ולא יפסיק עתה כדי לשבוע ולהרוות את צמאונו.

במלים אחרות: תתרגל, ותביא את עצמך לידי כך שלא כל רעב וצמא יוציא אותך מן הלימוד! תרגיל את גופך למצבים כאלה שיסתפק בפת במלח, ולא יכניס בליבך כל העת רצונות ותאוות לאכול ולשתות שוב ושוב.

כמובן שמדובר במקרה שהאדם יכול ומסוגל להתגבר על עצמו מהאכילה או מהשתייה. שכן אם הוא באמת רעב או צמא, וזה מעכב אותו מללמוד כמו שצריך, לפעמים עדיף לצאת לרגע, להיכנס למטבח, לאכול משהו, ולחזור מיד ללימוד.

המשגיח שלנו, מספר האברך, היה חוזר על דברים אלה פעמים רבות, והדברים ממש חדרו לליבי, ומאז היותי בחור הרגלתי את עצמי שלא 'לצאת מהכלים' מכל רעב או צמא, או גם עייפות שפקדה אותי.

ההרגל הזה הביאני להצלחה רבה בלימוד, שכן מכוח זה שלא השתעבדתי לאכילה ושתייה, יכולתי לשאת על עצמי את משא הלימוד ביתר-שאת וביתר-עוז.

והנה, בליל-ששי אחד החליט מיודענו האברך הצעיר לעשות 'משמר', וללמוד כל הלילה בבית המדרש. הוא הודיע זאת לאשתו, שכמובן הסכימה לכך בחפץ לב, וכבר בשעה 10 בערב, פנה לבית המדרש הסמוך למקום מגוריו, פתח את הגמרא והחל ללמוד במרץ רב.

לפתע תוקף אותו צינון חזק, והוא החל להשתעל בצורה כבידה. למרות זאת, החליט להמשיך ולקיים את ההחלטה שלו, וללמוד כל הלילה, ולא להתרגש יותר מדי מהצינון והשיעול, וגם זה בעקבות דברי המשגיח שעיקרם היה לא לשים-לב לעיכובים גשמיים (ולאו דווקא אכילה ושתיה, אלא כל סוגי העיכובים באשר-הם),ולהשתדל להתעלם מהם במידת האפשר.

והנה מגיעה השעה 1 בלילה. במשך 3 שעות הלימוד עד כה, השתעל התלמיד חכם ללא הפוגה, אבל המשיך ללמוד. ברם, כשהגיעה השעה 1 אחר חצות, הרגיש כבר שהוא מחויב לשתות כוס קפה חם, כדי להרגיע את גרונו.

אבל, אז עולים במוחו דבריו של המשגיח. פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה. והוא המשיך ללמוד. עוד חצי שעה. גם באחד וחצי בלילה הוא מחליט להמשיך ולהמשיך, ולא להפסיק בלימודו. אבל, בשעה שתיים תוקף אותו שיעול כבד במיוחד, ואז הוא קם ממקומו כדי להשיג קפה חם.

במוחו עולה המחשבה שאם ישוב לביתו, ולו כמה דקות, כדי לשתות את הקפה, הוא עלול כבר להישאר שם, בבית, וללכת לישון, ולא לסיים את ה'משמר'. לכן החליט לחפש מקום אחר בו ניתן להשיג קפה חם.

ואז הוא נזכר שבקומה השנייה של בית המדרש בו ישב ולמד, יש מכונת קפה אוטומטית של אחד הכוללים הלומד שם במשך היום. עלותה של כוס הקפה היא שקל אחד, ומיד לאחר הנחת הכסף במכונה, יוצא כוס קפה מוכן, עם חלב!

הוא ניגש למכונה, ואז הוא מבחין שבכיסו אין אפילו שקל בודד, וממילא נבצר ממנו לקבל את כוס הקפה המהביל שכל כך היה נחוץ לו. נו, מה עושה אברך כמותו ברגע שכזה?
בוודאי, חוזר ללמוד. וביתר-מרץ.

שוב ושוב מתנגנים על לשונו דברי חז"ל על 'פת במלח תאכל', עם ההוספה של המשגיח. הוא נכנס שוב לעובי הסוגיה, שוכח מכל העולם, ומהשיעול שלו, ולומד בניגון ערב במיוחד.

לא חולפות דקות אחדות, והוא שומע את הדלת נפתחת, ומאן-דהוא נכנס לבית המדרש. שניה אחת נוספת, והאיש ההוא ניצב לידו. הוא נרתע קמעה, ואז מופתע התלמיד חכם לראות את האורח הלז, שאינו מכיר כלל, מגיש לו… כוס קפה מהביל. התלמיד חכם הצעיר היה כבר בטוח שמדובר ב… אליהו הנביא, אבל האורח מספר לו שהוא לומד במשך היום בכולל האברכים הממוקם בקומה השניה של בית המדרש, 'וזה-עתה חזרתי לבני ברק מחתונה שנערכה בירושלים, והייתי צמא מאוד, והרגשתי שאני מוכרח ללגום כוס קפה חם', מספר האברך.

'כיון שהתחנה של האוטובוס ממוקמת ממש מול בית המדרש, לא יכולתי לדחות את השתייה אפילו עד הגיעי הביתה, ועליתי לקומה השנייה בה אנחנו לומדים במשך היום, כדי להכין לי כוס קפה.

'הכנסתי את השקל למכונה, והנה יוצאת כוס הקפה עם החלב. אבל אז נזכרתי שבחתונה אכלתי מאכלים בשריים, ועדיין אסור לי לשתות את הקפה החלבי…

'כיון שהיה אכפת לי על הקפה המוכן, חיפשתי מישהו שאוכל לתת לו את הקפה. ירדתי לקומה הראשונה, ואז אני פוגש אותך, והנה לפניך כוס הקפה המהביל מוכן לשתייה' – – –

דומה שלאחר סיפור כזה אין צורך להכביר במלים, כדי ללמוד על ההשגחה הפרטית המלווה את עמלי התורה, ועל אימות דבריו של המשגיח שליט"א שחיזק תמיד את תלמידיו בענין הנ"ל.

הנה האברך שלנו קיים בנפשו את ה'פת במלח תאכל', ולא התחשב בצמאונו ובשיעולו, והקב"ה סיפק לו את צרכיו בצורה המופלאה ביותר שאפשר היה להעלות על הדעת.
ויש להדגיש שהדברים הללו נכונים לא רק אצל המתמידים הגדולים כדוגמתו של האברך עליו דיברנו.
כל לומד-תורה בדרגתו-הוא, יוכל לחוש את המציאות הנסית שהתרחשה כאן, אם יאמץ את דבריו של המשגיח ויחזק את עצמו שלא להפסיק מלימודו על כל דבר קטן.
קדושתה של התורה, וקדושתם של לומדיה, תשפיע עליו שפע כל טוב, ותספק לו בס"ד את כל צרכיו, בבחינת 'כל המקבל עליו עול תורה, מסירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ'.

(גליון קבלת שבת)