מופלא: ''רק אז התברר לנו עד כמה ה' דואג למי שמוסר את נפשו בשבילו!''

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

מספר הרב פנחס זרביב שליט''א באחת מדרשותיו: רעייתי עבדה כמורה לחינוך מיוחד, במקום שעובדים בו כל הגילאים מעשרים עד מאה ועשרים לאורך ימים טובים. חלק גדול מהצוות לא היו שומרי תורה ומצוות, ועל כן לפני שהלכה לעבוד שם שאלה את הרב שלנו שהוא דיין אצל הגר"נ קרליץ זצ"ל אם היא יכולה לעבוד שם.

אמנם במשך הזמן הרגישה שהדבר אינו רצוי עבורה, והאווירה הזרה מזיקה לה מבחינה רוחנית. כשבאו מים עד נפש החליטה שהיא חייבת לעבור משם בכל מחיר, והתפללה לה' שיתן לה את הכח לעבור משם מידית, ושיעזור לה למצוא מקום אחר.

ואז הגיע 'המכה בפטיש': מנהלת המקום שהיחס שלה היה נהדר – עזבה, ובמקביל, רעיתי ראתה מודעה בעיתון שמחפשים 'מילוי מקום' באחד המוסדות החרדיים באשדוד. אמנם להתקבל למילוי מקום דבר קשה הוא, יש אומרים שמתחת לפקס שוכן פח אשפה ורוב קורות החיים הולכים ישר אליו… עם זאת רעיתי שלחה קורות חיים, וקראו לה לראיון. לאחר מכן הודיעו לה שהיא התקבלה.

ועדיין הנסיון היה גדול, כי באותו זמן למדתי בכולל שבו בסיס המילגה החודשית עמד על 1000 שקלים. ומעשה שטן היה זה, שלעומת זאת, בדיוק באותו זמן דיברו שבמקום העבודה הנ"ל יעלו את שכרן של המורות מ-40 ₪ לשעה ל-45, שזו תוספת של 400 שקלים לחודש. אך למרות הכל אמרנו לעצמנו, שמוטב לנו לאכול פת במלח ובלבד שנשמור על הרוחניות.

כדי לדעת אם אנו אכן עושים את הצעד הנכון, שאלנו את הרב שלנו. הוא התפעל מאוד מעצם השאלה וחיווה את דעתו שאכן תעזוב שם, ובירך בחום שמילוי המקום יהפוך לקבוע והיא תזכה לפרנסה בריווח.

בלב מלא חששות החלה רעייתי במילוי מקום של שלושה חודשים. השכר היה נמוך מאוד ביחס למקום העבודה הקודם, ואף החסכונות שהיו לנו נגמרו, והישועה נראתה רחוקה. אבל בהמשך הבנו איך יד ההשגחה ניווטה אותנו, וכיצד העמידה בניסיון הובילה אותנו לרווחה גדולה.

לאחר תום תקופת מילוי המקום, ביקשו ממנה לשמש כממלאת מקום במשך שלשה חודשים נוספים, שלאחריהן קראו לה למילוי מקום עד סוף השנה.

לקראת תחילת השנה החדשה היא פנתה להנהלת המוסד וביקשה שיתנו לה משרה קבועה עם 'תקן' שיאפשר לה שנת שבתון אחת לשבע שנים. למרבה הפלא, בקשתה התקבלה. וזאת, למרות שידעו שתוך תקופה קצרה יהיה עליה לצאת לחופשה ממושכת. [ואציין כאן את הידוע לכל, שקבלת 'תקן' זהו דבר שמורות מחכות לו שנים! רק כדי לסבר את האוזן: אחת התושבות הותיקות שמתגוררת באזורנו עובדת במשך כעשר שנים במילוי מקום בעיר אחרת. גם חבר אחר, אשתו עוברת ממקום למקום, ה' ירחם. כך שנס גדול הוא זה].

ולא זו בלבד. במקום העבודה הקודם היא עבדה שש שעות יומיות, ולעומת זאת במקום העבודה החדש היא עובדת חמש שעות יומיות בלבד, ולא די בכך ששכרה לא הצטמצם – אלא שנוסף עליו עוד כאלף שקלים, ובתנאים משופרים.

כעבור ארבעה ימים בלבד מתחילת השנה יצאה רעייתי לחופשת לידה בת שלושה חודשים, ולמרות זאת קיבלו אותה בסבר פנים יפות. היא חזרה לעבודתה בתחילת חודש טבת תש"פ, ועבדה כחודשיים בלבד, שכן מיד לאחר פורים פרצה מגפת הקורונה.

ואז התברר לנו עד כמה ה' דואג למי שמוסר את נפשו בשבילו!

בגלל ה'תקן' היא היתה זכאית לקבל שכר על ימי החופשה הרבים שנכפו בתקופת הקורונה, בעוד העבודה שנדרשה ממנה בימי החופשה היתה מועטת מאוד. היתה קצת למידה מרחוק, שליחת ערכות, ותו לא – והשכר שכר מלא. לעומת זאת, במקום הקודם בו עבדה המשיכו לעבוד כרגיל, היות וזו מסגרת ששייכת לרווחה. הוי אומר, לבד ממה שניצלה מהאווירה העכורה והפוקרת, נחסך ממנה עמל רב, והדבר גם סייע לי לשמור על סדרי הלימוד הקבועים ולחסוך ביטול תורה.

חשנו על בשרנו את דברי חז"ל: אין אדם שומע לי ומפסיד.

(פורסם בגיליון 'אספקלריא')