הרב ניצל רגע לפני פגיעת הטיל בזכות...

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

יום שני ב' בטבת ה'תשס"ט. מעט אחרי השעה 9:00 בערב נשמעה אזעקה ברחבי העיר אשדוד, ומיד לאחר מכן פגע טיל גראד ליד תחנת אוטובוס ברחוב שדרות בני ברית פינת יצחק הנשיא. גב' שטרית, אם לארבעה, יצאה ממכוניתה כדי לתפוס מחסה ואז ספגה פגיעה קשה. אחותה נותרה מאחור ונפצעה קל. שתי אחיות שנסעו ברכב שעבר במקום, נפגעו, אחת באורח אנוש והשנייה באורח קשה. שלושה בני אדם נוספים שהיו במקום נפצעו באורח קל. כל הפצועים פונו לבית החולים, שם נקבע מותה של אחת הפצועות, הי"ד.

והיה עוד אחד שהיה אמור לעבור בדיוק אותו מקום, בדיוק באותה שעה ובדיוק באותו רגע…

הרב מאיר שלום וקנין שליט"א, נהג לצאת בכל ערב מהישיבה בה לימד בערך בשעה 8:45, ולאחר רבע שעה של צעידה בקצב מהיר וקבוע, היה חולף ליד תחנת האוטובוס הזאת, ברחוב שדרות בני ברית פינת יצחק הנשיא. למחרת נפילת הטיל, כאשר יצא מהישיבה בשעה הקבועה הוא בדק שוב את הדברים, וכשחלף במקום הביט בשעונו – ואכן, היה זה בדיוק באותו רגע של נפילת הטיל אמש. לא לחינם, כאשר שמעה רעייתו על נפילת הטיל מיהרה להתקשר אליו. היא ידעה שהוא אמור לעבור שם באותם רגעים, וכשלא הצליחה להשיגו נבהלה מאוד, כי היתה בטוחה שקרה לו משהו.

אז מה קרה באותו ערב? מדוע באמת לא עבר שם כמדי יום?

ומעשה שהיה כך היה: דקות ספורות לפני שעמד לצאת מהישיבה, פנה אליו אחד הבחורים וביקש ממנו שיסביר לו קטע גמרא מוקשה. הרב וקנין מיהר מאוד. הימים ימי מלחמה, המצב מתוח. צריכים אותו בבית. הוא הגיע לישיבה במסירות נפש, אבל להתעכב עוד לאחר הסדר זה כבר יותר מדי. הוא אמר לבחור, שאם לא קשה לו, שייגש אליו מחר בתחילת הסדר ואז יסביר לו..

אולם הבחור הפציר בו מאוד, והרב וקנין נעתר לבקשתו, התיישב וביאר לו את דברי הגמרא במשך כ-15 דקות עד שהתיישבו הדברים על ליבו. עתה פנה הרב וקנין ויצא במהירות לכיון ביתו – אלא שאז נשמעה האזעקה והוא נאלץ לחזור לישיבה, שניות ספורות לפני שנשמע קול הפיצוץ האדיר שהחריד את כל האזור.

היה זה לפני עידן 'כיפת ברזל'. הטילים היו פוגעים במטרה בדרך כלל, וגורמים הרס רב ופגיעות בנפש. עם הישמע צפירת הארגעה יצא הרב וקנין לכיוון ביתו, ובעוברו על ציר בני ברית התברר לו גודל הנס שאירע עמו.

אם לא היה נעתר לאותו בחור וגומל עמו חסד, מי יודע מה היה קורה, רחמנא לצלן…

(מתוך גיליון 'למעשה')