כל מה שאתם צריכים לדעת על ט''ו בשבט 2022

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

מתי יוצא ט"ו בשבט תשפ''ב (2022)?

ביום החמישה עשר לחודש העברי - שבט, חל "ט"ו בשבט", שבו אנו מציינים את "ראש השנה לאילנות".

בשנת 2022, תשפ"ב, ט"ו בשבט מתחיל בערב של יום ראשון, ה-16 בינואר 2022, ונמשך עד הערב של יום שני, ה-17 בינואר.

למה אנחנו חוגגים את היום הזה?

זו בהחלט שאלה טובה: מה זה בעצם ראש השנה ל...עצים? ומה זה קשור אלינו?

התשובה לשאלה הזו קשורה למצוות שנוגעות לתחום החקלאי, שנקראות "מצוות התלויות בארץ" – משום שחייבים לקיים אותן רק ביבול של ארץ ישראל. בכמה מצוות כאלו, ט"ו בשבט הוא נקודת ציון שיש לה משמעות בקשר למצוות האלו2 - והנה כמה דוגמאות:

ערלה – אחת מהמצוות הללו היא איסור ערלה, כמו שאומרת התורה: "וְכִי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ3".

מה זה אומר? כשנוטעים עץ פרי, במשך השלוש השנים הראשונות אסור כלל לאכול מהפירות שהוא מניב; את פירות השנה הרביעית יש לאכול בטהרה בירושלים (ובימינו, 'פודים' את קדושת הפירות בכסף); ורק מהשנה הרביעית ואילך מותר ליהנות מפירות העץ ללא הגבלה.

יש במצווה הזו כמה דינים מורכבים, אבל באופן כללי חמישה עשר בשבט נחשב כ"ראש השנה" שקובע 'בני כמה' הפירות שהניב העץ, לעניין ערלה4.

תרומות ומעשרות – התורה מצווה להפריש חלק מהיבול החקלאי כמתנה לכוהנים וללווים, וחלק מהיבול להעניק לעניים או לאכול אותו בטהרה בירושלים.

סדר ההפרשה של התרומות והמעשרות תלוי במחזור חקלאי קבוע. למשל, בחלק מהשנים מפרישים "מעשר עני" לעניים, ובחלק מפרישים "מעשר שני" אותו אוכל החקלאי עצמו בטהרה בירושלים.

כיצד נדע לאיזו 'שנת מעשר' שייכים פירות העץ? בשביל זה יש לנו את "ראש השנה לאילנות". ט"ו בשבט הוא היום הקובע לאיזו שנה שייך היבול של העצים, כך שפירות שיצמחו אחריו הם למעשה תוצר של שנת המעשר החדשה.

למרות שהחג בעצם הוא 'חג לאילנות', יש לו משמעות עצומה עבורנו, בני האדם. קודם כל, זו הזדמנות נהדרת לעצור ולומר תודה לאלוקים על השפע של הפירות שהוא מעניק לנו, ומעבר לכך – אם נעיין קצת בדברים נגלה מכנה משותף רחב מאד בין האדם לבין עולם הצומח ובפרט לעצים, כפי שהתורה מגלה לנו:"כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה".

מה עושים בט"ו בשבט?

ט"ו בשבט הוא יום חגיגי, שיש בו כמה מנהגים ומסורות. הנה כמה הצעות כיצד לנצל את החג בצורה הטובה ביותר:

תחנון – ט"ו בשבט הוא לא בדיוק חג במובן הקלאסי, הוא יום חול, אבל הוא בהחלט יום חגיגי ולא אומרים בו "תחנון" בתפילה – קטעי תפילה שבהם אנחנו מזכירים את החטאים ומבקשים עליהם מחילה.

אכילת פירות – נוהגים להרבות באכילת פירות ביום זה. הכוונה היא לא בדיוק לפירות יבשים, אלא בעיקר לפירות שהתורה משבחת בהם את ארץ ישראל.

באילו פירות מדובר? הפסוק אומר: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה... אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ". בפסוק הזה מרומזים "שבעת המינים": חיטה, שעורה, ענבים ("גפן"), תאנה, רימון, זית ותמר ("דבש").

המנהג הזה נועד להראות שחביבים עלינו ארץ ישראל ופירותיה, וכן שאנו שמחים במצוות הארץ שאלוקים נתן לנו.

מנהגים נוספים – בעדות ישראל נהגו כל מיני מנהגים יפים בט"ו בשבט, כל קהילה ועדה לפי המסורת שלה: יש שאוכלים חרובים, יש שאוכלים את האתרוג שבירכו עליו בסוכות, יהודי סלוניקי היו אוכלים תבשיל חיטים וערמונים, יהודי איזמיר נהגו לחלק את הברכות בין בני המשפחה, בבגדד היו שרים תפילה מיוחדת על הפירות, המקובלים עורכים סדר מיוחד שכולל קריאת משניות וקטעי זוהר, ועוד.

באופן כללי, נהגו כולם לערוך סעודה משפחתית חגיגית ולאכול בה פירות משובחים אותם מגישים בכלים נאים ולהרבות בברכות ותשבחות לאלוקים על הארץ ועל הפירות.