הישועה הגיעה ממקום לא צפוי: ''רק אחרי כמה דקות קלטתי שעליתי על האוטובוס הלא מתאים''

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

מספר בעל המעשה: נודע לי על יהודי שהסתבך בחובות של מאות אלפים שלא באשמתו. המצב גבל בפיקוח נפש, ונכנסתי לעובי הקורה.

אחד העסקנים שפעלו כדי לעזור לו הציע להתרים את קרוב משפחתי שהוא גביר גדול. "תתרים אותו בשלושים אלף שקל", הוא אמר לי, "זה יהיה סיוע משמעותי".

שיערתי שהגביר אכן יוכל לתת את הסכום, אבל התביישתי לבקש. מה לי ולו? התקשיתי להיזכר בפעם האחרונה שבה החלפתי איתו מילה. לא נעים לבוא פתאום ולבקש כסף, ולא סתם תרומה אלא סכום גדול כל כך.

עברו כמה ימים, ובאחד הבקרים שאל אותי העסקן: "כבר דיברת עם הקרוב שלך, הגביר?"

אני כבר מתקשר אליו, עניתי לעסקן. וזהו, קפצתי למים. בשעה תשע בבקר התקשרתי אליו. קרוב המשפחה ענה לי בלבביות, שאל אותי 'מה נשמע', ואני סיפרתי לו את כל הסיפור על הידיד שלי שנפל לחובות.

הקרוב התעניין מאוד ושאל: "במה אני יכול לעזור?"

כאן הרגשתי שאיני יכול להמשיך לשוחח על כך בטלפון. אני רוצה להיפגש איתך, אמרתי. הוא ניסה בכל זאת לשמוע ממני מה בכוונתי לומר, אבל עמדתי על כך שברצוני לשוחח איתו פנים אל פנים. "טוב, תתקשר בצהריים, אולי אז אמצא זמן לפגישה".

סיימתי את השיחה בהרגשה לא טובה. לא הייתי בטוח שנהגתי נכון. בזמן השיחה הוא היה כל כך חם ולבבי, היה נראה שהלב שלו נפתח, אולי הייתי צריך לדבר איתו בטלפון על הסכום המדויק ולא לחכות לצהריים? עד אז הוא עלול לחשוב הרבה מדי ולהתקרר…

בעודי אפוף במחשבות אלה ירדתי לתחנה. עצרו מולי שני אוטובוסים עם דלתות פתוחות. אחד מהם הוא הקו שבו אני נוסע כל בוקר בדרך לכולל. עליתי על אחד האוטובוסים, אבל רק אחרי כמה דקות קלטתי שעליתי על האוטובוס הלא מתאים.

צלצלתי מיד וירדתי בתחנה הבאה. התחלתי ללכת לאטי, ובעודי חושב איך אסע מכאן עד לכולל, שמעתי צפירה מאחורי. הסתובבתי וראיתי מאחורי את אותו קרוב שאיתו שוחחתי לפני כמה דקות בטלפון… הוא הזמין אותי להיכנס לתוך המכונית שלו, וככה התקיימה הפגישה המיוחלת.

הפעם אמרתי לו מפורשות את הסכום המבוקש, והוא עשה מיד העברה של שלושים אלף שקלים. ולגבי הכולל, לא הפסדתי זמן. הוא גם הסיע אותי לשם…

(מתוך גיליון 'השגחה פרטית')