"אתה יודע מי זו הכלה שביקרה אצלנו אתמול?’’ התשובה שבאה אחר כך הותריה אותי המום

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

"אולי אתה תוכל לעזור לי?"…

האיש אליו הופנתה השאלה, הוא יהודי יקר המקדיש מזמנו למעשי-חסד, אך אלו נעשים במסגרת פעילות ממוסדת ומסודרת. הוא לא סוג של 'כולבויניק' שמתעסק עם כל התחומים יחדיו. אבל בכל זאת, לשמוע במה מדובר הוא בהחלט מוכן. א' – כי כאשר יהודי מדבר צריכים להקשיב לו. ב' – כי אולי בכל-זאת הוא יוכל לעזור!

אז הפונה מספר כך: "יש לי קרוב-משפחה שהתארס במזל-טוב ממש בזמן האחרון. זמן קצר בלבד עבר מאז האירוסין, ממש סיפור טרי… הוא בחור מבוגר אשר המתין שנים ארוכות לרגע המרגש הזה, וכעת נודע לי שהמצב הכלכלי של הוריו דחוק באופן לא רגיל (כאן פירט האיש דוגמאות מצערות להמחשת המצב, עליהן נדלג ברשותכם).

"אני לא רגיל במלאכה זו של 'גיוס משאבים'", הוא מוסיף, "אך אין לי כל היתר להתעלם מהמצוקה הזועקת. אין לי מושג למי לפנות, ואני שואל – 'אולי אתה תוכל לעזור לי?'"

מיודענו איש-החסד שנחשף לכל הפרטים קלט שבאמת מדובר בסיפור לא פשוט – אך כיצד יש בידו לסייע? הרי גם הוא לא עוסק בדרך-כלל ב'גיוס משאבים'.

אך רגע לפני שפטר את האיש לשלום, הבזיק לו בראש שם של גביר אחד: "בדיוק אתמול פגשתי אותו. במסגרת פעילותי אני מתנדב במקום שמעניק חבילות נדוניה לחתנים וכלות – מצעים, שמיכות פוך, כריות, מגבות ועוד דברי טקסטיל כהנה וכהנה. ניסיתי לעניין את הגביר ההוא בתרומת חבילות מסוג זה לחתנים וכלות. עכשיו שאתה מגיע אלי עם הסיפור שלך, אולי אנסה לעניין אותו במצווה הזו!"

אומר ועושה. פנה מיד לגביר ושיתף אותו במקרה המרגש שזה עתה נפל לפתחו. על-מנת להפעיל את רחמי הגביר הוא השתמש בלשון-לימודים כאשר חננו השם, אבל הגביר נותר אדיש. לא שהוא בוחן כליות ולב ויודע מה הגביר מרגיש, אבל אם אתה מספר משהו לזולת והוא לא מגיב אפילו לא במילה, בהגה אחד, משמע שהוא אדיש לנושא…

ניסה לגלגל את אותו סיפור מכיוון אחר, עד שהגיע למסקנה הבלתי נמנעת שהוא סיים לספר את הסיפור. ועכשיו על הגביר לומר אם יש בדעתו להיכנס לעניין אם לאו.

משהשתרר שקט בקו אמר הגביר: "אוקיי. עכשיו אספר לך את החצי השני של הסיפור!"

???!!

"נכון שאתמול נפגשנו?" שואל הגביר.

"נכון", משיב איש-החסד, בעודו תוהה אם הוא נמצא בכלל בעיצומה של חקירה אפידמיולוגית…

"אז דקה אחרי שיצאת מכאן", ממשיך הגביר, "נכנסה לביתנו אישה שהתגרשה בעבר, היא ביקשה לדבר עם אשתי וסיפרה שהיא ברוך השם התארסה ועומדת להקים בית חדש בישראל. אמנם, מאחר שהיא התגרשה לא מזמן ועדיין לא הספיקה 'להתאפס' אחרי הגירושין, לא מצאה עדיין עבודה, ממילא פרנסתה לא מצוייה ואין בידיה מאומה. היא מתכננת שמחת נישואין צנועה ופשוטה – ללא כל בזבוז מיותר – אך עדיין, גם למשימה צנועה זו דרושים לה כמה עשרות אלפי שקלים, כך מספרת הכלה לרעייתי.

"רעייתי ששיתפה אותי בסיפור הכואב שאלה האם נסכים לעזור, וכמובן אמרתי לה: קיבלת!…"

חשש קל התגנב ללבו של איש-החסד: 'מדוע הגביר משתף אותי במה שהתרחש אמש בביתו? האם הוא מתכוון להוכיח בכך שאיננו מסוגל כעת לתרום עוד?'…

אך הגביר המשיך מיד: "אתה יודע עם מי התארסה הכלה הזו שעליה סיפרתי לך הרגע? היא התארסה עם החתן שעכשיו התקשרת להשתדל עבורו!"…

בּוּם! – – –

"אז מה קורה פה?", סיים הגביר, "אם בתיזמון כה מדויק מגיעים דווקא אלי שני הצדדים יום אחרי יום, אז מסתבר שהקב"ה רוצה שאממן לא רק את צד-הכלה, אלא גם את צד-החתן. אם הוא רוצה – אני מסכים. קיבלת. אני לוקח על עצמי את הוצאות שני הצדדים"…

בּוּם! – – – בּום! – – –

איש-החסד לא האמין למשמע אוזניו, זה היה נראה יותר כמו חלום.

ואז הגיע משפט המחץ: "אתה יודע מי זו הכלה שביקרה אצלנו אתמול? היא היתה נשואה בעבר לבן שלנו, שכבר נישא והקים ב"ה בית בישראל!"

בּוּם! – – -ּבּוּם! – – -ּבּוּם! – – –

מסכם איש החסד: "אם תשאלו אותי, המשפט האחרון גובר על הכל. נדיבי-לב שתורמים כסף יש עדיין, לא אחד ולא שניים. אבל משפחה שהותירה את כלתם לשעבר עם תחושה כל כך טובה של 'אנושיות', עד שהיא מסוגלת לנקוש על דלתם בשעת הצורך – זו תופעה יחידה בעולם! המאור-פנים בו נוהגת משפחת גביר יהודי זה, שווה בעיני יותר מהכל!!!"

(מתוך גיליון 'איש לרעהו')