המסר שהגיע בפעם השלישית מעולם האמת, לא הותיר מקום לספק...

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הסיפור הבא התרחש לפני שנים בודדות, ואנו מביאים לכם אותו כאן, לקראת חג החנוכה וכך הוא מתחיל:

החבר התעורר בבהלה, "זה אמיתי”!!! ”אבל עכשיו שבת, מה באפשרותי לעשות"???

מחשבות חרטה מלאו את ליבו. ״מדוע המתנתי עם השליחות עד היום, הרי זו נר כבר הפעם השלישית שהוא מגיע, ומבקש, ומתחנן…״

מיהו החבר? ואיזה שליחות הוטלה עליו? ומדוע לא יכול לעשות זאת בשבת? לקבל תשובות על השאלות הללו, ולהתפעם ממסר ברור ואמיתי מעולם האמת עלינו לחזור לאחור, עם פרוס החנוכה בשנת תשע״ז.

בעצם, עלינו לחזור עוד יותר אחורה לשנת תשע״ג.

ואולי לתחילת הסיפור, שנת תשס”ח.         ’

הרב אוריה שטיין זצ״ל בנו של המגיד מישרים המפורסם הגאון רבי מנחם שטיין שליט”א, חלה במחלה האיומה.

אברך צעיר עם 2 ילדים!

במשך שש שנים התמודד ונלחם על חייו הרב אוריה כאריה, במהלכם אף הוציאו את אחת מעיניו ־ בכדי להציל את חייו.

במהלכם קידש שם שמים בצורה מדהימה ובלתי נתפסת בדרגות גבוהות של: אמונה, של בטחון בהקב”ה, של ”שמחים ביסורים".

בניגוד גמור לתחזיות הרופאים שלא נתנו לו יותר מחודשים ספורים, המשיך לחיות עוד שש שנים כאמור, ויתירה מכך – נולדו לו עוד שני ילדים ב״ה.  בשנת תשע״ג נלקח נפש נקי לבית עולמו, והותיר אחריו משפחה שבורה,  אלמנה, ארבעה יתומים – שלשה בנים ובת אחת, וכמובן ההורים והסבים האחים והגיסים וכד'.

הילדים – היתומים – גדלו, ונכנסו כולם ללמוד באותו תלמוד תורה חשוב בשכונת "בית וגן" בירושלים.

וכאן מתחיל סיפורנו…

תשע״ז. תחילת החורף.

מנהל ה׳תלמוד תורה' יוצר קשר עם אם הילדים ומדווח על חוסר חשק ללמוד של הבן – היתום – כבן העשר וחצי שנים שנמצא לאחרונה ״מחוץ לעניינים"! כלשון המחנך.

האם מאוד הצטערה, אך אי אפשר לומר שהופתעה, גם היא ראתה את חוסר  חשקו ללכת לחיידר.

כל המעורבים בדבר טכסו עצה כיצד לרומם את הילד ולהצית בליבו שוב את חשקת התורה – המחנכים והנהלת החיידר, הסבים – הרב שטיין שליט״א והסבא השני, אבי האלמנה. ניסו כך וניסו כך, ללא הצלחות מיוחדות.

באותם ימים, חברו הטוב (לשעבר) של הרב אוריה ז״ל – חבר שהיה בקשר מאד  טוב עימו בחיים חיותו – להבדיל. מתעורר בבוקר בבהלה.

הוא ראה את אוריה בחלום —-

ככל שהוא מהרהר בחלום, נזכר הוא בכל הפרטים המצמררים:

אוריה הגיע אליו ואמר לו כך: "אחד מבניי לא לומד כל כך בתקופה האחרונה. אני מבקש ממך שתיצור קשר עם אמי ותגיד לה שכיון שימי החנוכה  מתקרבים, והילד הזה זקוק ליותר תפילות כדי שיחזור לו הטעם בלימוד, שתראה לנצל את העת רצון המיוחדת בשעת הדלקת הנרות ותבקש במיוחד  עבור הבן הזה"

חלום מוזר – חושב החבר לעצמו.

"וכי לא היה לו למי להגיע? מה הוא צריך לבא אלי שאני אפנה אל אימו? אין הוא מכיר את כתובתם?"

"ובכלל, מה יותר מתאים שהאמא – אם הילד בעצמה שתבקש עבור בנה – בנם.

ככל הנראה שזה סתם חלום, ׳חלומות שוא ידברו’”.

כעבור יומיים –

"ויחלום שנית", אותו החלום פוקד אותו שוב.

החבר מבטל זאת שוב בליבו וחושב לעצמו: "כנראה שחשבתי ביום על החלום  הקודם, ולכן חלמתי זאת שוב".

עברו עוד כמה ימים.

חג החנוכה מתקרב, הנר הראשון יחול בליל מוצאי שבת קודש הקרוב.

הגיע ליל שבת קודש –

עשרים וארבע שעות לפני שחג החנוכה יפרוס את כנפיו, כל בית ישראל ידליקו נר ראשון.

החבר עולה על יצועו, מבלי להתכונן למה שעומד להתרחש בלילה הזה.

אוריה זצ״ל מופיע בפעם השלישית.

והפעם, עם כל העוצמה! בלי להשאיר ספקות או סימני שאלה.

"תגיד לי אתה חבר שלי או לא?!" פתח מיד בתביעה נחרצת!

והמשיך מיד-

"אתה לא מבין שיש לי צער מזה שבני אינו לומד?!" "אני לא יכול לפרט לך מידי הרבה, אבל יש לי ממש צער מזה!!!”

"מה בסך הכל ביקשתי ממך, תפנה אל אמא שלי ותגיד לה שתנצל את העת רצון בזמן הדלקת הנרות להתפלל על בני! שערי שמים פתוחים בזמן הדלקת הנרות ושהיא תתפלל על בני שיחזור לו הטעם בלימוד!!!"

והוסיף בחרדה ממש: ״מחר בלילה כבר חנוכה! מה יהיה?!!!"

אוריה ז״ל ממשיך ומתרץ לו מעצמו את אחת השאלות שנקרו במוחו מאז החלום הראשון – "אני לא רוצה לבא ישירות להורים שלי, אני לא רוצה להבהיל אותם.

"תגיד לאמא שלי שאמנם היא מתפללת על הנכדים, וזה עוזר! אבל הבן הזה זקוק ליותר תפילות. ואי אפשר, וחס וחלילה, שלא נפספס את העת רצון המיוחדת בעת הדלקת נרות החנוכה להצלחה בחנוך הילדים!”.

החבר היה המום!

תוך כדי החלום, אזר אומץ ושאל את אוריה:

"למה אתה מגיע אלי, למה שלא תפנה ישירות לאשתך – האלמנה – אם הילדים, שהיא תתפלל עבורם!!!"

עונה לו אוריה:

"מכיון שהיא נישאה, שוב אין לי יכולת להגיע אליה"

תוך כדי הדו שיח, שם לב החבר כי פניו של אוריה מאירים ובפניו מופיעות שתי עיניים יפות וברורות, ומיד הוא שואל את אוריה:

"היכן נעלמה הרטיה הקבועה שהיתה לך בשנים האחרונות?"

אוריה ענה לו בתוכחה:

"שכחת היכן אני נמצא? אני רואה פי אלף יותר טוב ממך! מה זה בכלל הגוף?! מעטפת חיצונית בלבד!

בסיום משפט תוכחה זו – נעלם מעיניו!

החבר התעורר באחת!

זה אמיתי! אמיתי לגמרי!

עכשיו ליל שבת, לישון – אני כבר לא אצליח יותר הלילה הזה. הוא קם, פתח ספר תהילים והתחיל לקרא ברגש רב עבור נשמת חברו הטוב – אוריה ז״ל.

המחשבות רצות, והוא כולו לחוץ, "אני חייב להשיג את אמא שלו לפני שהם מדליקים נרות, ויהי מה!"

"אוי ווי! יש בעיה!"

דאגה כבדה ממלאת את ליבו של החבר – "מה אעשה אם הרב שטיין מדליק נרות מיד בצאת השבת, ואני הרי כן נוהג להחמיר להוציא את השבת רק בזמן רבינו תם".

מראהו המתחנן של אוריה לא משאיר אצלו מקום לספיקות, ומחליט הוא לעצמו – אדעתא דהכי לא קיבלתי על עצמי להחמיר.

מיד, אבל מיד בצאת השבת, ניגש החבר אל הטלפון ומתקשר לבית הרב מנחם שטיין שליט״א, ובליבו תפילה שיצליח במשימתו לתפוס את הרבנית שטיין – לפני הדלקת הנרות!

מתקשר ומתקשר, שוב ושוב, – אין מענה!

"רבונו של עולם, תעזור לי! שיענו כבר, שיענו לפני הדלקת הנרות!"

עבר זמן רבינו תם. והוא מתקשר ומתקשר

הרב שטיין, מגיע הביתה, והרבנית פונה אליו בדאגה: "החל מזמן צאת השבת  – של הגאונים – הטלפון לא חדל מלצלצל! איני מכירה את המספר, מי יודע מה קרה…"

הרב שטיין ממהר לענות לטלפון:

״שבוע טוב הרב שטיין! מדבר החבר של בנך אוריה ז״ל, האם כבר הדלקתם נרות חנוכה?????"

יהודים יקרים, סיפור זה שמע כותב השורות מפי בעל המעשה – הרה״ג רבי מנחם שטיין שליטי׳א, בכלי ראשון.

להשלמת היריעה, אציין בפניכם שתי שאלות ששאלתיו בסיימו לספר סיפור זה:

שאלה ראשונה, אומרים אתם שבנכם ז״ל טען בפני חבירו שיש לו צער מכך שבנו נמצא בירידה רוחנית, האם אכן הילד התדרדר מבחינה רוחנית בצורה משמעותית ח״ו או ש'רק' לא למד? ענה הרב שטיין: ממש לא משהו מיוחד. פשוט חוסר חשק ללכת לחיידר וחוסר חשק ללמוד.

שאלה שניה שאלתיו: האם הבן אמר להצמיד חברותא או לשלוח את הבן ליועץ מסויים וכדומ', משהו של ”השתדלות” או רק תפילה? עונה הרב שטיין: הבן ביקש, אך ורק להתפלל!!!-—

כפי שמובא וידוע ומפורסם בספרים הקדושים שחג החנוכה מסוגל מאוד לבקש על חינוך הילדים, הנה לנו חיזוק רב, ומעשה מפעים בגדולת הזמן הקדוש.

מי יכול להשיג ולהעריך כח של אמירת "תפילת השל״ה" על ידי אם בישראל המבקשת ומתחננת בזמן הדלקת הנרות עבור צאצאיה שיאירו במעשיהם הטובים, שיטעמו את אור התורה ויהנו מכל נר מצוה ותורה אור! הבה ננצל את  הזמן הקדוש הזה למשאת חיינו לראות את הצאצאים גדלים ומאירים בתורה וביראת שמים וכלשון התפילה קודם הדלקת הנרות:

(מתוך 'אגעדאנק' על פרשת השבוע פרשת וישב תשע"ט)