הלא יאמן קרה: ’’יהיו לך ילדים - כשלי יצמחו שערות על הלשון...’’

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

סיפור מצמרר, שהבאנו אליכם ככתבו וכלשונו מבעלת המעשה, על הנס הגלוי שזכתה לו:

אחרי שנים ארוכות בהן גרתי בצרפת הקרה והקודרת החלטתי שזהו, כאן מסתיים פרק בחיי. הנה השם הולך לגאול אותי מייסורי בארץ הזוהרת לתיירים והקודרת לחיים בה.

חזרתי לארץ עם ילדה בת 4, ולמרות כל הקשיים התחלתי לחיות את חיי, אוספת את השברים לאט לאט, מוצאת עבודה, וחושבת איך קרה הכל מהר כל כך.

שבתות וחגים עם ילדה קטנה, שלא מבינה למה ההורים שלה נפרדו... זה לא פשוט בכלל, אבל לא זה הסיפור שלי . 

לימים, הכרתי את בעלי בשידוך שהוא נס בפניי עצמו. אומרים שנישואין שניים ניתנים לאדם על פי מעשיו, כנראה שעשיתי משהו טוב ממש שהגיע לי בעל שכזה. 

וכאן מתחיל הסיפור שלי :

התחתנתי בשנית בגיל מבוגר כדי להתחיל להיות שוב אמא בגיל 40,שבו חלק מחברותי כבר סבתות... ואני כל כך רוצה לפחות עוד פעם אחת להיות אמא לתינוק! לראות, להרגיש ולנשום את הלחיים האדומות, את העיניים המצפות מלאות באושר, לפחות עוד פעם אחת! 

מאחר ולא רצינו לבזבז זמן  יקר, החלטנו ללכת לטיפולי פוריות. הרופאה הציע לי להתחיל בטיפולים שלא הניבו תוצאות, וכל חודש ארזתי כוחות מחדש לחודש הבא, נחושת מטרה שזה יקרה. והנה זה קרה.

8 חודשים אחרי שהתחתנו, דווקא בזמן שנתתי לגוף קצת מנוחה ממרוץ הטיפולים, זה קרה. 

אנחנו בהריון! כל כך שמחתי, לא היו מאושרים מאיתנו. 

אך לצערי הרב אחרי מספר שבועות התבשרנו שהעובר הפסיק להתפתח ועברנו הפלה. זה לא היה פשוט... 

שוב אספתי את השברים והתחלתי בכל הכח ובאמונה שלא יתכן, ואין בכלל אפשרות כזו שהשם הטוב לא יגמול לי.

ושוב, חודשיים לאחר מכן, התבשרנו בשנית בבשורות טובות. עשינו בדיקות והכל היה כשורה, ב''ה.

אך לצערי, שוב, לאחר מספר שבועות, אין לעובר דופק, ליבו נדם, ושוב עברתי הפלה. ביני לבין עצמי ניסיתי להבין מה ריבונו של עולם רוצה ממני, למה?

בבת אחת נמחקה המחשבה  ממוחי, מה אנחנו מבינים? האמנתי שהכל לטובה ועם כל הקושי, הכאב, הלחשושים, הרחמים, והעיניים מסביב שלא יודעות איך לנחם , אספתי את כל כולי והתחלתי מחדש בכל הכח שעוד נותר. החלפתי לא מעט רופאים, ואפילו פרופסורים. אולי בעיית קרשיות בדם? לא ולא כל הבדיקות טובות, רק שהגיל נתן את אותותיו...

ואני בשלי, אם הוא רוצה, מה הבעיה בשבילו שיהיה לי עוד ילד, אין לקב''ה שום הגבלה! 

אחרי אין ספור טיפולים, פניתי לפרופסור מאוד ידוע שאמר לי: ''גברת יקרה, לך יהיו ילדים כשלי יצמחו שערות על הלשון''. הסתכלתי עליו בעלבון, אחרי שחרץ את גורלי, הבטתי בבעלי שפניו קמלו מתשובתו של הפרופסור הגדול, קמתי מהכיסא וסימנתי לבעלי לקום, אמרתי לו: ''בא נלך!'' הבטתי שנית בעיניו של הפרופסור ואמרתי לו בנחישות: ''לא יהיה לי ילד, יהיו לי עוד ילדים! נכון שאתה פרופסור בעל שם, אבל זה שהביא אותך למקום שאתה נמצא יכול להפוך את הקערה על פיה וכשזה יקרה אתה תקח על עצמך לומר כל פעם לפניי כל טיפול שתעשה ברכת הרופא!'' 

יצאנו משם, ותאמינו לי, זה פשוט הכפיל את האמונה שבי, למעל הטבע. הוא לא הפחיד אותי וגם לא ייאש אף לא לרגע, כי הייתי נכונה בדעתי שלא קיימת בכלל אפשרות שלא יהיו לי עוד ילדים.

אחרי אין ספור זריקות ונסיונות פניתי לדוקטור  גולדברג רופא לטיפולי פוריות, מלאך השם ממש! הכל נאמר בנחת, ובביטחון שיהיה בסדר. ושוב אנחנו בהריון, ישתבח שמך. באותה השנה גם אבי עליו השלום נפטר, ככה שעכשיו הרגשתי חזקה, גם אבא שלי  שמליץ עליי וגם אבי שבשמים, אין יותר טוב מזה. ועם כל הכאב, יש מי ששומר עלי! זה הנס שלי, הנס שכל כך חיכיתי לו, הנס שלא הפסקתי להאמין שיום יבוא והוא כבר יגיע. הגעתי עד לשבוע 18, ובביטחון שהפעם זה עד הסוף. 

ואז הגיע חג החנוכה. הרגשתי כאבים נוראיים, זה היה יום חורפי וגשום, אפילו השמים בכו באותו היום. הייתי אמורה לעבור ניתוח בדחיפות כי גם אנטיביוטיקה לא עזרה... אחרי הניתוח שוב התבשרתי שהלב הפסיק לפעום. באותו רגע חשכו עיניי, כבר לא רציתי לשמוע כלום ולא לראות אף אחד רק שיניחו לי. בפעמים הקודמות עוד לא שאלתי שאלות, וכי מי אני בכלל? אך הפעם לא היה בי הכח אפילו לשאול פשוט שתקתי. אפילו הדמעות היו שקטות. ''היתכן? הרי אני כל כך נאמנה לך ריבונו של עולם. כל כך משתדלת והוכחת לי ולכולם שאתה כל יכול, אז מה קרה? דווקא בחג החנוכה, חג של ניסים, איך אני אמורה לשיר מול הנרות מעוז צור ישועתי ולשמוח, איך? כבר תכננתי לצאת לחופשה ואתה כבר סידרת לי חופשה משלך...'' כעסתי, בכיתי וצעקתי ואפילו נכנסה בי המחשבה אולי אין בכלל מי ששומע אותי והכל דמיון.

מיד התעשטתי, הסתתי את הוילון בחדרי, הסתכלתי לשמיים ופשוט דברתי, מלמלתי: ''הבנתי אותך, אוקי, אתה לא חייב לי כלום, אני הרי יודעת מי אתה, כל יכול, אבל מה יגידו כל אלה שמתפללים עלי? איך תיראה בעיניהם? הרי לא כולם אנשי אמונה, עד כמה אוכל להגיד שהכל מאיתך יתברך, ו'הבוטח בשם חסד יסובבנו'? אני יודעת ומאמינה שרק אתה תוכל לעזור לי, כי כולם השיבו את פניי ריקם. חשבתי לעצמי שאולי מרוב בקשות כבר נמאס לך לשמוע אותי, אך שום תפילה לא שבה ריקם''.

בעלי ואני החלטנו שהפעם זו תהיה הפעם האחרונה לנסיונות ושזהו טיפול אחרון. לפני הטיפול שלחתי את בעלי לצפון לקבל ברכה מרב גדול בעל שם ושושלת, והוא הצביע לבעלי 2 עם האצבעות, להחזיר 2 עוברים. ואני בגילי המופלג, כבר נושקת לגיל 47 ... מה באמת? אמרתי צדיק גוזר השם מקיים, החזרנו 2 עוברים וידעתי, הפעם הרגשתי , אמרתי לבעלי אתה תראה, ״ישועת השם כהרף עין״.

בתוכי ידעתי גם שיהיו 2 בנים כי בקשתי ממנו שיתן לי בנים לעבודתו יתברך, לא בעבורי  ואני ידאג לכל השאר. אחרי שבועיים, כשבעלי ממש סופר את הימים, ביקשו ממני לעשות בדיקת דם  ואני באמונה שלמה ובביטחון הלכתי לעשות בדיקות רק כשהיה אפשר כבר לשמוע דופק, עד אז אפילו לא הלכתי לעשות בדיקת דם, פשוט הרגשתי שחתמנו חוזה ביחד אני ויוצר האדם.

הגעתי לבדיקה ובה נאמר לי שיש לי 2 שקי הריון! לא הייתה מאושרת ממני, ידעתי שהפעם יהיה לזה סוף טוב.

עברו הימים, ונשארתי בשמירת הריון ובשכיבה מוחלטת כבר מהחודש השלישי. אבל מה זה לעומת האושר, הנס הפרטי שלי, שהגיע אחרי כל כך הרבה יסורים, דמעות ותפילות. נולדו לנו שני נסיכים! הם  נולדו בדרך נס של ממש, ללא סבל או מאמץ, זאת היתה לידה שעוד ידברו עליה, נס גלוי וזוג תאומים בריאים ב''ה, שיצאו לאויר העולם במנגינת ה-4 באבות, מוכנים ומזומנים לזה העולם. ואני, שכל כולי נפעמת, לא הפסקתי להודות, להלל ולשבח, לומר תודה, תודה על הנס הפרטי שלי , 

ועל הנסים והנפלאות זכינו לשמוע קולות של בכי, בכי של תינוקות! שהשנה ב''ה, הם יזכו לחגוג איתנו את חג הניסים, חג החנוכה, חג שמעט מהאור דוחה הרבה מהחושך. 

היום הנסיכים שלי, יונתן מאיר, ועילאי דויד בני 8 חודשים! נשיר מול הנרות מעוז צור ישועתי לך נאה לשבח, כי ניסים קורים! 

ולכל אותן מצפות ומצפים לישועה, השם לא חייב לנו כלום, אך אם נעשה דבר כלשהו, אפילו הקטן ביותר שאנחנו לא חייבים, בטוחני שיעשה מידה כנגד מידה ויתן לנו גם מה שהוא לא חייב. 

ורד ברזילי אמא לתאומי ניסים