לאחר 45 שנה הגיעה הנפטרת וביקשה לקיים את ההבטחה

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

במהלך ימי ה'שבעה' על רבי יצחק לנדא זצ''ל הגיעו מספר מנחמים, בני משפחה אחת, וסיפרו מעשה מופלא, שתחילתו לפני עשרות שנים, אולם הסיפור האמיתי שבתוך הסיפור התרחש לפני 30 שנה:

אשה צדקנית היתה בירושלים, מרת צביה סאוויצקי ע"ה. היא לא זכתה לפרי בטן, ועבדה במשך שנים בבית יתומים. היא נפטרה בחודש טבת תש"נ, לפני 30 שנה, והלווייתה התקיימה ביום שלמחרת. מי שעסקו בסידור ההלוויה היו האחיינים שלה – אלו שסיפרו את הסיפור כעבור 30 שנה בביתו של ר' יצחק:

"ההלוויה היתה ביום שישי", סיפרו. "זה היה יום חורפי והשבת נכנסה מוקדם. היינו שם בני המשפחה כשלפתע ראינו אדם לא מוכר. על פי מלבושיו ראינו שהוא חסיד בעלזא, והשוני בינינו, שנמנים על הציבור הליטאי, היה ניכר. אותו חסיד התקרב אלינו וביקש לומר קדיש על המנוחה, שכן היא לא השאירה זרע של קיימא. תהינו מיהו אותו חסיד, אבל בשל ההתעסקות בקבורה לא שאלנו לזהותו, אלא אמרנו לו שהסתדרנו ויש מי שיגיד עבורה קדיש.

"כשהסתיימה ההלוויה כבר לא ראינו אותו, אולם במהלך ימי ה'שבעה' הגיע אותו חסיד אל בית אמנו שישבה שבעה. כשהתיישב הוא סיפר מה שמו, ועל הקשר שהיה לו עם הנפטרת. סיפורו לווה בבכי, וכך החל לספר:

"'הגעתי לארץ ישראל בשנת תש"ה. הוריי לא הגיעו עמי, ורק חמש שנים מאוחר יותר הם הגיעו לארץ. במשך חמש שנים הסתובבתי כאן, נער צעיר ללא אב וללא אם – סוג של יתום חי. כשהגעתי לירושלים נשלחתי ל'חדר' 'יבנה' ובשעות הלילה הייתי הולך לפנימייה לילדים יתומים בשכונת קטמון. מי שהיתה שם אם הבית, היא גב' צביה ע"ה, שהיתה אֵם לכל דבר לאותם ילדים שהיו שם. כחלק מהתמסרותה לילדים בפנימייה, היא דאגה למלבושם ולנקיונם, וכן גם לניקוי הראש מכינים'.

"באחד הימים כאשר טיפלה ביצחק, הנער השקט, הוא החל לפתע לבכות. 'מדוע אתה בוכה?' שאלה הגב' את הנער הצעיר, וזה השיב לה שהוא בוכה על מצבה שאין לה ילדים, ועל הצער שיש לה, ושלמרות כל זאת היא עוזרת כל כך לילדים יתומים'. כשנרגע מעט הוא שאל: 'כיצד אוכל לשלם לך על החסד שאת עושה עמי?' והיא ענתה: 'כידוע לך אין לי ילדים ואין לי בנים, אם תרצה להשיב לי טובה, אמור עלי קדיש לאחר פטירתי מהעולם'.

"חלפו 45 שנים מאז אותו רגע שנחרט בזכרונו – חודש טבת תש"נ, והנה בחלומו מופיעה גב' צביה. 'היא ישבה על הספה, וקראה לי: 'איציק'ל! הגיע הזמן לקיים את ההבטחה'. ר' יצחק קם בבהלה גדולה. ברבות השנים הוא איבד את הקשר עמה וכלל לא ידע אם היא בחיים. בבוקר הוא סיפר זאת לרעייתו, ופנה לצאת לבית הכנסת לתפילת שחרית.

"לפתע הוא רואה מודעה טרייה שנתלתה זה עתה על לוח המודעות ברחוב הטורים בשכונת מקור ברוך – שם התגורר, בה מודיעים על פטירתה של הרבנית הצדקנית מרת צביה סאוויצקי ע"ה. כשהסתכל באיזו שעה ההלוויה, הוא ראה שהיא תתקיים בשעה 11:00. היה ברור לו שהוא ישתתף בהלוויה, ושיבקש גם לומר קדיש. אמנם בהלוויה הוא לא אמר, אך לאחר הלווייתה הוא קיים את הבטחתו".

(מכתב שפורסם ב'המבשר' – 'קהילות', מאת הרב אברהם מנדלזון)