"באותה שניה הבנתי שבורא עולם איתי ומאז התחזקנו"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

"אני מתרגשת לספר, עברו כבר שבע וחצי שנים, לקח לי המון זמן להוציא את זה. זו חוויה פנימית אישית שלי שחוויתי, באותה שניה הבנתי שבורא עולם איתי ומאז התחזקנו" כך נפתחה השיחה המרגשת שהייתה לי עם קרין שסיפור ההריון והלידה שלה חורג מן הסיפורים שכולנו מכירים. לפני שהיא מספרת לי אותו היא מבקשת להקדים ולומר: "גם היום אחרי שקרה הנס, אני עדיין מתלבטת האם לפרסם את זה. רופאים עושים עבודה נהדרת ואני לא יכולה לקחת אחריות על חייהם של אנשים אחרים. יש לי דילמה מאוד עמוקה בגלל חשש מלשון הרע. היה שם משהו מאוד רוחני ועד היום אני מודה עליו. רופאים הביאו אותי לנקודה בה הייתי צריכה לדבוק באמת, באמונה שלי. הם לחצו מאוד על כיוון אחד, הם ראו מקרים ובעלי ניסיון ואמרו לי דברים קשים מאוד, ובכל זאת הלכתי עם האמת שלי. אמרתי לעצמי שלא משנה איזה תיקון אני אמורה לעבור בחיים, איזה ילד עתיד להיוולד, אסור לי לגעת בעובר, זו נשמה".

"אנחנו נשואים היום כבר 17 שנה, בשנה התשיעית לנישואים שלנו היו לכם שלוש בנות. אני ובעלי היינו בני 33 ורצינו להביא לעולם ילד נוסף, אבל נוצר קושי מסוים. בזכות שמירה קפדנית על טהרת המשפחה, גילינו מאוד מהר שנכנסתי להריון ואני נושאת תאומים. לכאורה הכל היה תקין, הריון רגיל כמו כל ההריונות הקודמים שלי. בתחילת החודש השישי באחת מבדיקות המעקב הודיע רופא הנשים שאחד התאומים סובל מחדרים מורחבים במוח ועלי לגשת לייעוץ עם מומחה לגבי עתיד העובר. כשהגעתי למומחית בבית החולים, התבשרנו שהעובר הזה חולה, קיבלנו חוות דעת חד משמעית וברורה שיש להפיל אותו. אמרתי לרופאה 'איך אפשר להפיל ילד שגדל לי בבטן?' והיא השיבה לי 'לא נורא, יש לך עוד שלוש בנות בבית'. יצאתי משם מזועזעת וחרדה והתחלתי לבכות. גם בעלי שהתלווה אלי נותר מבולבל, לא ידענו מה לעשות.

"פנינו לרב פירר, ידענו שיוכל לכוון אותנו. בעלי קבע איתו פגישה וחזר עם מסר שכדאי שנלך לפרופסור אחר, אשר מומחה לחקר המוח בעוברים. הרב נתן לנו המלצה חמה על הפרופסור ואמר לנו: 'מומלץ לעשות את מה שהוא אומר'. הגענו אל הפרופסור, לאחר הבדיקה נאמר לי במילים אלו: 'העובר חולה וההמלצה היא הפסקת הריון שלו', והוא הפנה אותי לבדיקות נוספות לפני ההליך. כשיצאנו מן הפגישה חלה נקודת מפנה בתוכי. הייתי צריכה להחליט לאן אני הולכת. אם אפעל בעצת הפרופסור, כפי שהנחה אותי הרב פירר, ואפיל את אחד העוברים - יהיה עלי לערוך את הבדיקות הנוספות שהפרופסור המליץ לי עליהן. חלק מהבדיקות כשלעצמן מסכנות את העובר. רציתי לוודא מדוע עלי לערוך אותן, האם יש סיכוי שהן תשלולנה את האבחנה, והפרופסור השיב: 'זה לא ייתן הרבה'. כששאלתי האם יש עוד משהו שאוכל לעשות, הוא אמר לי: 'לא. הילד חולה, תצטרכו ממילא להפסיק את ההריון'. שאלתי עד מתי אפשר לחכות והוא ציין שאחרי שבוע 33 אי אפשר לעשות את ההליך, צריך לסיים את הכל לפני'. ציינתי באוזני הפרופסור שאיני רוצה להפיל, התעקשתי לדעת אם יש דבר מה נוסף שאפשר לעשות, והוא השיב לי באלו המילים: 'רק אם יד אלוהים תיגע בדבר'. ואז חשבתי, ואמרתי גם בקול: 'אז יד אלוהים תיגע בדבר'.

"הפרופסור המשיך בהסברים, ראיתי כיצד בעלי מבוהל וחושש לבריאותי כי נאמר לנו שההריון מסכן אותי וגם את העובר השני. אבל מאותו הרגע, אני הפסקתי לפחד. הבנתי מה צריך לעשות. ידעתי כי בורא עולם נוגע בהריון הזה עכשיו והכל יהיה בסדר. פה כבר הייתה החלטה אישית שלי, לא נוגעים בעובר. זה היה הרגע בו גיליתי את האמונה הגדולה שלי. מאותה שניה, הייתי מאוד חזקה. זה היה משהו אישי שלי, כל הסובבים לא הבינו את העוצמות שהיו לי, לא לגעת בעובר. החלטתי, ומאותו הרגע ראיתי רק ישועות. השם נתן לי כוח, שמעתי אמנם הרבה הסתייגויות, אבל משהו פנימי אמר לי, אל תדאגי הכל יהיה בסדר. היום אני יודעת, שלקח לי המון זמן להבין מה חוויתי ולספר על זה".

"בעלי חווה את הדברים בצורה שונה, בניגוד אלי, הוא לא הרגיש את העובר לא הבין את התחושה שלי. היו לנו שיחות לא פשוטות על הנושא. חיפשתי כל הזמן את הדרך להעביר לו את הביטחון שיש לי, אבל זה לא עלה בידי. לצד האמונה, הוא חשש לשלומי. הוא רצה שנעשה שאלת רב. אנחנו משפחה מסורתית, האמונה שלנו פשוטה ולא נהגנו להתייעץ עם רבנים. ביקשתי מבעלי שיתחזק בתפילות שהוא עורך בכל שבת בבית הכנסת ונחפש דרך לצלוח את ההריון יחד, כי אני לא מוכנה להפיל. אמרתי לו "אם חס וחלילה אעבור הפלה, לא אוכל לחיות עם הידיעה שרצחתי נשמה ואתה לא תרצה אישה בדיכאון. רק אם אקבל הנחיה ברורה וחד משמעתית מרב גדול להפיל, אפיל". היום אני יודעת, שגם אם הייתי מקבלת הנחיה כזו מרב, קרוב לוודאי שהייתי עוברת את זה בקושי רב וחווה דיכאון. האמנתי שהעובר בסדר. הייתה לי הרגשה שזה הניסיון שלי, שהוא אישי, בסופו של דבר גם בעלי וכל המשפחה יצטרכו להתמודד איתו. היה לי אומץ גדול, האמנתי שגם אם חס ושלום העובר לא בריא, אין לי זכות לקחת החלטה על העניין, שנשמה צריכה לבוא לעולם. זה התיקון שלי ובורא עולם נתן לי כח. בעלי החליט שילך להתייעץ עם רב".

"לא ספרתי לבעלי, אבל נעזרתי באותה עת בקרובת משפחה שהיא חברה טובה. חלקתי איתה את הפחדים שהיו לי וביקשתי ממנה לעזור לי. היא אמרה לי להפסיק לבכות, ולהתרכז בשמחה ובאמונה. היא חיזקה אותי והסבירה שיש לי את הכוח לעבור את זה, כי אין דבר שבורא עולם נותן לנו בלי שיש לנו כח להתמודד אתו. היא אמרה לי 'גם כך את לא מוכנה להפיל', מהיום והלאה את מפסיקה לבכות ועושה דברים שישפיעו על המצב לטובה. 'וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה' - אז לא הבנתי את זה, אז גם לא הכרתי את המושגים 'ניסיון' ו-'תיקון', ידעתי רק שיש לי רצון עז לשמור על ההריון. בזכותה, נרגעתי והתחזקתי. הייתה לי מטרה, לצלוח את ההריון הזה עם אמונה. שם התחיל המסע האישי שלי ודרכו חיזקתי את כולם. ברגע שקיבלתי החלטה שאני שומרת את ההריון, כל דבר שעברתי היה עם השגחה פרטית. ראיתי איך החיים שלי מלווים בהשגחה צמודה".

"הרב של בעלי אמר לו שאם החלטנו לשמור על ההריון, נתפלל ונבקש הכוונה, שנלך ונשמע מה יש לרבנים לומר. קבעו לנו פגישה אצל הרב זילברשטיין בבני ברק, הוא ראה אותי וחייך ואמר לי: 'הכל יהיה בסדר, הוא יהיה חכם. תמשיכו את ההריון, תמשיכו את מה שאתם עושים והכל יהיה בסדר, רק תתפללו', ולאחר מכן בירך אותי. משם קיבלתי חיזוק רוחני עצום, לא עצרנו שם והמשכנו לפגישה נוספת, נסענו לנהריה לרב דוד אבוחצירא. נסענו נסיעה ארוכה במהלכה עצרנו שוב ושוב בדרך משום שהקאתי, אבל היה לי חשוב להיות שם, גם אם רק בעלי ייכנס אל הרב. רציתי לשמוע מה יאמר הרב לבעלי. הייתה לי תחושה טובה שהרב יפתור את הבעיות. כשבעלי יוצא מהרב, סוף כל סוף היה לו חיוך על הפנים. עד לאותו רגע, הוא היה מודאג נורא, כשהוא יוצא הוא אמר לי: "קרין, הוא לא מדבר הרבה, אבל חוויתי חוויה שאי אפשר להסביר אותה. ידיו היו רכות כמו של תינוק, נגעתי בידו והוא בירך אותי. הוא אמר לי: 'הכל יהיה בסדר, תמשיכו בהריון, אין מה לדאוג', ואני מרגיש ביטחון שאחרי הברכה שלו הכל יהיה בסדר'. גם הרב אבוחצרא דיבר על כך שבננו יהיה תלמיד חכם גדול".

בשלב זה קרין עוצרת את הסיפור ומבקשת להבהיר דבר מה: "הבעיה שאיבחנו הרופאים במוח, קשורה ישירות לפגיעה קוגניטיבית. שוב, כמו לאורך ההריון כולו, ראיתי כיצד בורא עולם נותן לי הארות, ראיתי את ההשגחה העליונה מלווה אותי מקרוב. עשמחתי שעכשיו בעלי חווה זאת יחד איתי". אבל קרין , כך היא מספרת, לא ידעה שהניסיון הגדול ביותר עוד לפניה.

"באותה תקופה היו אזעקות בהן רצנו לממ"ד, באחד המקרים קיבלתי צירים במהלך האזעקה וסבלתי במשך שעות. בערב הצירים עברו אך שבו למחרת היום. ניגשתי לרופא נשים במרפאה ללא תור והתעקשתי שיבדוק אותי, הוא דיווח לי שהלידה התחילה ועלי להגיע לבית החולים מיידית. שם עלה שוב נושא העובר הפגוע שיש להפיל. הנחו אותי להתאשפז על מנת לעבור הפלה. והתחיל מסע לחצים להפיל מיידית. ביקשו ממני לעבור את הבדיקות עליהן קיבלתי המלצה, אמרו לי שהעובר הפגוע מוביל ללידה מוקדמת שמסכנת את העובר השני. צלצלנו לרופא עמו התייעצנו באופן פרטי והוא כעס עלי שלא הפלתי עד לאותה עת ולחץ עלי להסכים לבקשת הרופאים. סירבתי לכך. הם תיעדו שאני מסרבת ועדכנו אותי בהשלכות האפשריות של לידת ילד כזה, עם ההליכים הרפואיים שיאלץ לעבור מיד לאחר הלידה. הם חששו שאני נמצאת בלידה פעילה והוכנסתי לחדר לידה, בשלב הזה הם לא ידעו אם יצליחו לעצור את הלידה הפעילה או שהעוברים ייוולדו פגים. אני ואמי התפללנו בלי הפסקה וההריון הפעיל נעצר בזכות פעולות הרופאים והתפילות שלנו לבורא עולם. ברגע זה, של הניסיון הקשה שהיה לי כשהאמנתי שאני עומדת ללדת פגים במשקל 600 גרם, שאלת את עצמי אם אני לא מסכנת את החיים של הילדים שלי, אם האחריות שלקחתי על עצמי לא מסכנת אותם לשווא, ופניתי לבורא עולם ואמרתי לו: 'אתה תעשה הכל ואתה תחליט מה יקרה כאן עכשיו, מה הדין שלי, אתה מחליט'. וברוך השם שמרו לי על ההריון. חוויתי קשיים לא פשוטים אבל אמרתי לעצמי שאני אמשיך כדי לשמור עליהם".

"אחרי יומיים שחררו אותי הביתה עם הנחיות לשמירת הריון . לאחר יום חזרו הצירים, אשר המשיכו לפקוד אותי מדי יום במשך כחודשיים עד הלידה. אושפזתי מחדש. רציתי לשמור על עצמי, ידעתי שאסור לי לזלזל בדב., העדפתי להיות בבית החולים גם אם זה אומר שעלי לשמוע את הרופאים כל יום ופה היה הקושי הגדול. בכל יום, בכל משמרת, נאלצתי לשמוע מחדש שלילד יש הרחבת חדרים במוח, שצריך לדלל את אחד העוברים והאם לא מסכימה לעשות דיקור מי שפיר, שהאם לא מסכימה לעשות mri ומתנגדת להליך. נאלצתי להתמודד רגשית עם האופן שבו הם תופסים אותי, לחוש את העובדה שהם רואים בי אישה שמסכנת את העוברים שלה ואת עצמה. בעלי ניגש שוב לשאלת רב שהנחה אותי להמשיך להקשיב לרופאים, רק להימנע מבדיקת מי שפיר שהיא בדיקה פולשנית שעלולה לפגוע בעובר. הייתי מבולבלת מאוד. התפללתי לבורא עולם שישלח לי את השליחים הנכונים שינחו אותי מה לעשות. ביקשתי ממנו לשמור לי על העוברים ולשמור לי על האמונה שלי שההריון ימשיך ויוולד לי ילד בריא. היו לי רגעים של נפילות ושל בכי".

לצד זה, מספרת קרין: "לאורך האשפוז כולו התחזקתי מאוד. לצד הקושי הגדול להיות רחוקה מבעלי והילדים לכל אורך האשפוז, לקחתי על עצמי כל מה שאני מבינה ולא מבינה, אספתי כל מה שאפשר. התחלתי לשמור שבת בבית החולים, והשבת שמרה עלי. הרגשתי אותה במהלך האשפוז. קראתי ספרי יהדות, צפיתי בשיעורי תורה, שמעתי שירי אמונה שחיזקו אותי. הקפדתי על ברכת אשר יצר... והבדיקות היו תקינות. מה שאפשר לי להמשיך את ההריון. היום אני מבינה שזה בסך הכל היה ניסיון גדול מאוד, בורא עולם בדק אותי בדקויות. הוא יכל לשים לי בבית החולים רוב של רופאים שמסכים איתי והכל היה פשוט וקל. הוא נתן לי כוח להתחזק וחיזקתי שם נשים אחרות, מצאתי כוחות לחזק נשים מאמינות והן התחילו לקחת על עצמן דברים ולחזק נשים נוספות. אחרי המסע הזה הבנתי כמה בורא עולם רצה אותי, כמה בורא עולם חיכה לזמן בו אבין את התמונה הגדולה".

"בחנוכה היה לי משבר קטן, ובזמן שאנשים ביקרו והביאו לי סופגניות, התחזקתי. אנשים לא מבינים כמה עוצמה יש לבן אדם שמגיע מבחוץ לבקר חולה. עצם העובדה שבאו לבקר אותי ורצו לשמח אותי, שינתה את האווירה שלי. בכל יום הקפדתי לקרוא מזמורי התהילים, זה מה שנתן לי כוח לסיים את ההריון במלואו, למרות הכאבים והקשיים. אומרים שכשאדם חווה נס והשגחה פרטית, אליהו הנביא בכבודו ובעצמו מגיע במיוחד לפגוש אותך, יכול להיות שהוא הגיע. הרגשתי כיצד בורא עולם מרים אותי בכל פעם בה אני נופלת. מעולם לא היו לי תעצומות גדולות כל כך לדבוק בדעתי. הרגשתי כיצד כולם כמו בובות, בורא עולם מניע את כולם, השם מסובב את הכל ושולח לי את כולם כדי לחזק אותי להמשיך את ההריון. והכל היה בזכות זה שאני התקרבתי לבורא עולם, אני רצית את בורא עולם לידי. הרגשתי שם כיצד התפילות הן עבורנו. שם הכרתי את בורא עולם ופתאום הבנתי איזו מתנה זה להיות יהודיה. התחלתי להבין שהוא איתי".

"אחרי החג התמלאתי בעצב גדול, המשכתי את שמירת ההריון בבית החולים. לאחר אחת מהבדיקות מאושפזת אחרת אמרה לי: 'אלוהים מחזיק לך את הילדים בידיים', וראיתי בכך סימן נוסף מהשם. למדתי שם מנשים אחרות לברך על האוכל והשתיה שלי. ראיתי ניסים גלויים ממש בכל עת. העבירו אותי מחדר שיועד לנשים בהריון בסיכון גבוה,  לחדר אחר. הבנתי שהמצב שלי השתפר. ההחלטה הייתה שיילדו אותי בניתוח קיסרי ואני התלבטתי אם זה נכון. המשכתי לראות איך השם שולח לי סימנים שהכל יהיה בסדר. ואז הרופאים החליטו לשחרר אותי הביתה, משום שאני לא משתפת פעולה. פה הבנתי שזה עוד ניסיון שלי והמשכתי להתפלל. פניתי לקדוש ברוך והתפללתי לצדיקים שיעתרו עבורי, סמכתי על בורא עולם שיחליט מה יהיה. אחרי כמה שעות תפילה, הרופא שבדק אותי מצא כי הלידה מתקרבת והוחלט להשאיר אותי בבית החולים. למחרת נכנסתי לחדר לידה והודיעו לי שמבצעים ניתוח קיסרי. סירבתי ואמי ובעלי תמכו בו מול הרופאים. אבל הלידה לא התקדמה ובת משפחה הרגיעה אותי ושכנעה אותי להקשיב לרופאים ולעבור את הניתוח כדי לשמור עלי ועל העוברים. מרגע זה הובלתי במהירות לחדר הניתוח והניתוח הקיסרי עבר בהצלחה. העוברים נלקחו לבדיקות והעובר שחשדו כי יש לו בעיה נלקח לטיפול בחמצן".

"לאחר כמה שעות בעלי דיווח לי בדמעות: 'קרין, הוא בסדר, הוא בסדר. הוא כרגע בפגיה והוא בסדר. הם בפגיה והכל בסדר"' למחרת כשהגעתי לפגיה עצר אותי אחד הפרופסורים ואמר לי: 'אני רוצה להגיד לך, אני אפילו חוץ מאולטרסאונד פשוט לא עושה לו בדיקה נוספת'. כששאלתי למה, השיב לי: 'הוא מתפקד רגיל. כמו אח שלו. אני לא יודע מה להגיד לך. היית מאוד אמיצה, יש לציין, והילד כרגע רגיל. נצטרך לערוך בדיקת נוספות בחצי השנה הקרובה לשלול בעיות גופניות, אבל הוא לא צריך ניתוח. החששות הגדולים שהיו לנו לא התרחשו'. הרופאים האחרים במחלקה לא חזרו לבקר אותי יותר ולא אמרו דבר. רופאה אחרת הציגה לי סרטון של ילדה שסבלה מבעיה רפואית דומה במהלך ההריון של האמא, וסובלת מנכות פיזית אבל לא נזקקה לניתוחים ומתפקדת. ברגע זה בכיתי מאושר. גם אם חלילה תהיה לילד בעיה כלשהי, השם ייתן לי כוח. בעזרת התפילות יהיה רק טוב, אני אמשיך להתפלל. שיתפתי את בעלי והוא אמר לי: 'אין לו כלום. נעשה את הבדיקות והכל, אבל לילד אין כלום. יש פה נס, נס רפואי. ולא מעניין אותי אם הרופאים לא יגידו נס. הילד רגיל".

"את הילד הראשון, הראל, שחררנו במהירות אבל נאור נשאר בפגיה באשפוז למעקב ובדיקות. חששנו לפצל את הברית. עשיתי עם קרובת המשפחה שלי הפרשת חלה וזעקנו להשם. למחרת בבוקר נמסר לנו שגם נאור משתחרר מהפגיה וכך זכינו לערוך ברית מילה משותפת לשני הילדים. בהפרשת חלה יש כוח עצום, אני רוצה לחזק נשים בנושא הזה ולומר להן לעשות הפרשת חלה. מאז בכל פעם שיש לי קושי אני עושה הפרשת חולה וזוכה בעזרת השם לראות ישועות גדולות. המשכתי להתחזק והתמדתי בשמירת השבת והודיה לשם. עברנו תהילך משפחתי לא פשוט, אבל היום ברוך השם, כולנו שמורים שבת וגם זוכים לחזק אחרים. למרות ניסיונות לא פשוטים שיש לנו בקושי. אנחנו לומדים איך ליהנות משמירת שבת, וראיתי כל כך הרבה ניסים גלויים שאני יודעת שבורא עולם שם אותנו פה".

כשהיא מסיימת את הסיפור שלה ההתרגשות ניכרת בה ואני לא יודעת איך לשאול זאת אבל מבקשת לדעת, "מה שלום נאור היום?", את החיוך שלה ממש אפשר להרגיש עד אלי: "נאור הוא ילד בריא מכל הבחינות, אין לו שום בעיה רפואית".

קיימתם את אחת הסגולות המופיעות באתר וזכיתם בישועה מעל הטבע? אנחנו רוצים לשמוע את הסיפור שלכם. שלחו אלינו למייל: mokedtehillim@gmail.com את הסיפור האישי שלכם, עזרו לנו לחזק את קוראי האתר ויחד נצליח בעזרת השם לזכות את הרבים. לקריאת סיפורי ישועה בעקבות קיום סגולה לחצו כאן.