מצמרר: הסב הגיע מעולם האמת וביקש מנכדתו: ’’חמישה ספרים, חמישה ספרים!’’

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הסיפור הבא סופר בגיליון ''אור השבת'' והוא מעורר אותנו על חשיבות ההקפדה על ממון הזולת והתרחקות מן הגזל, וכך מספרת נכדתו:

הסיפור הבא נסוב אודות סבי רבי אברהם קלר ז"ל שהיה אדם פשוט ביותר אשר כל חייו בצניעות רבה ורחוק היה מן הפרסום מרחק רב. סבי ז"ל כל חייו הקפיד ביתר שאת בעניין הגזל, כך שבהספד שכתב עליו בנו, ציין שהיה מקפיד בעניין הגזל כחמץ בפסח, כאשר במהלך חייו ויתר פעמים רבות על דברים אשר היה בהם ספק גזל, וכל מה שלא היה שייך לו לא היה נוגע ולו בקצהו.

זכה סבי בחיזוק עם רב מישראל ע"י מה שהתפרסם כי בלווייתו, שהייתה בשיאו של נגיף הקורונה בגל הראשון, בשעת לילה מאוחרת, השלים למניין אדם עלום שעד היום לא התבררה זהותו. וכעת נוסף המעשה דלהלן, שגם הוא החל מתפרסם וגורם חיזוק גדול. והמעשה שהיה כך היה.

י"ג בתמוז תש"פ, בשעות הבוקר התיישבתי לנוח בין המטלות הרבות, ולפתע נרדמתי והנה אני חולמת כי אני נפגשת עם סבי רבי אברהם משה קלר ז"ל שנפטר אך לפני כארבעה חודשים, כשהוא בסלון ביתו. והיה הולך וחוזר מצד לצד באומרו "החמשה ספרים – החמשה ספרים", והיה נראה דואג מאוד!

בתחילה כשראיתיו לא שמתי את ליבי לדבריו, וגם לא התייחסתי ולכן המשכתי לישון. בהמשך החלום חזרתי לסלון בו היה סבי וראיתיו ממשיך בטלטוליו מצד לצד כשאומר "החמשה ספרים – החמשה ספרים", ואני בתוך חלומי תופסת את עצמי ואומרת: רגע, הרי סבא נפטר ומה לו פה? לכן אמרתי לו: "סבא, תחזור". ואז לקח אותי לחדר והראה לי כסא שעליו חמש ספרים ואמר לי בנחרצות: "אני צריך להחזיר את חמשת הספרים. אני לא יכול לעלות".

אמרתי לו מספר פעמים באופן ברור מאד: אתה תלך תחזור למקומך ואני אחזיר לך את הספרים. ואז בחלומי ראיתיו הולך לחדר אחר שהיה בו שירה וזימרה ואנשים מבני המשפחה שרקדו ושרו במקום.

התעוררתי בבהלה רבה וצמרמורת אחזה בי בכל גופי. בדמעות התקשרתי לאבי שיחי', בנו של הסבא וסיפרתי לו אודות החלום וביקשתי ממנו בדחיפות לחקור אחר העניין, היות וחריפות הבקשה להחזיר את 5 הספרים נכפלה מספר פעמים במהלך החלום.

אכן אבי נכנס לבית הסבא שבירושלים אשר בו חי מאז עלותו ארצה לפני כ-3 שנים, והחל בחיפוש מעמיק אחר כל ספר וספר, כשהוא בודק את שייכותו על פי הנרשם בתחילת הספר. אך העלה חרס בידו. הוא פנה מיד אל אחותו שגרה בארגנטינה בבקשה שתואיל לחפש ולחקור היטב אם נמצאים תחת רשות אביהם 5 ספרים שאינם שלו. שניים מהנכדים הלכו בזריזות אל בית המדרש של הקהילה ביודעם כי הותיר שם ספרים. ואכן נמצאו שני ארגזים מלאים ספרים, ולאחר חיפוש בהם נמצא כי ישנו ספר אחד בלבד שאכן שייך לאחר, שהוא בנו, אבי שיחי'.

הנכדים השאירו הספר שם בחשבם כי אין סיכוי הסבא יוטרח מהשמים עבור ספר של בנו שנמצא ברשותו, ומסתבר שהאמור הם ספרים של אנשים שאינם מהמשפחה. משם פנו לביתו של נכד נוסף, ובשומעו זאת אמר כי ברשותו ספרים רבים שהשאיר הסבא בארגנטינה, ואמר שיחפש באותם ספרים. ואכן מצא בהם ארבעה ספרים, שלושה מהם שייכים לאבי שיחי' (בנו) ואחד של בתו אחרת, ובכך התברר שיחד עם הספר האחד שהשאירו בבית המדרש הרי הם חמישה ספרים הנמצאים ברשותו ואינם שלו, ומיד החזירו הספרים לבעליהם.

וכפי שאמר אחד הפוסקים שבשכונת גבעת שאול בירושלים, כי בגזל אין זה שונה בין אם הוא ממשפחתו או משכן או כל אחד אחר. לאחר מספר ימים הגיעה התמונה מארגנטינה וזיהיתי מיד את הספר, שעוסק בסיפורי הבעל שם טוב והקדוש, שהוא היה הראשון בערימת הספרים שהראה לי סבי בחלום, וזאת על פי התמונה שבחזית הספר והכריכה הישנה שבלתה.

אכן הורה הגאון רבי יצחק קולדצקי ורבים גדולים נוספים, שמצווה מאד לפרסם זאת ובפרט בזמננו אנו, שבית המקדש איננו וחרב ממנו בגלל שנאת חינם, והנה לנו ראיה עד כמה מקפידים בשמים אף על ספרים ששייכים לבן, שוודאי אינו מקפיד, ועל כל פנים מקפידים בזה שיחזיר וצריך שיהיה זכאי לרדת לזה העולם לסיים תיקונו בהחזרת רכוש שאינו שלו אשר ברשותו.

"שיהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה של רבי אברהם משה בן רבי חיים ז"ל", מסתיים המכתב המרגש.

(מתוך אור השבת  442 אב תש"פ)