ב-1:00 בלילה נשמעו קולות ניפוץ וזעקות מתוך האולם, מה שהתגלה שם הדהים את כולם

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

מספר הרב אלימלך בידרמן שליט''א: שמעו נא למעשה שאירע בין שומעי השיעור הקבוע בבני ברק, לפני כשבוע ביום א' פרשת נח תשע"ח. זמן השיעור הוכרז ל-7:45, וכמעט שכן היה, אך ברגע האחרון צצו ועלו עיכובים שונים ומשונים, מניעות מכל הצדדים, וכבר הגענו למקום השיעור בשעה 20:09, אך גם אז עדיין לא החלו באמירת השיעור כי הטלפון אשר דרכו נשמעים השיעורים ברחבי תבל נשבר והוצרכו להמתין על תיקונו… ואין איש מבאי השיעור יודע עד מה – מדוע אירע לנו כן בזה היום – לשבת ללא תכלית ותועלת בהיכל 'אש קודש' (שבו התקיים השיעור) כשעתיים עד תחילת השיעור…

באותו שיעור ישב אברך חשוב מתושבי העיר אלעד המשמש כמגיד שיעור בישיבה חשובה בעיר פתח תקוה, שמעודו רצה להשתתף בשיעור, אבל באמצע הזמן אינו יכול לעזוב את ישיבתו, על כן בשמעו כי ביום א' פרשת נח יתקיים שיעור מיהר לבוא, שהרי אז הוא עדיין בין הזמנים ואינו משועבד לישיבתו.

והנה, מנהג יש לו לאותו ת"ח לערוך הליכה רגלית בכל לילה בחוצות אלעד – בשעה 11:00, כי דייקן גדול הוא בסדר יומו. אך באותו יום כשהגיע האיש לביתו כבר הורה השעון על השעה 12:00 ויציאתו לשוק להליכה הייתה רק בשעה 1:00.

ויהי בחצי הלילה בשעה 1:01 עבר הת"ח בסמוך לאולם שמחות הנמצא במקום ריק מבניני מגורים ואין שם אלא אולם שמחות וכמה ישיבות קדושות, והנה הוא שומע קולות אדירים, קולות שבר וזעקה ועמם יחד קולות ניפוץ ושבירה. נבהל הת"ח והחל לחשוב, לא קול גנב הנני שומע כי הגנב פעולתו בהשקט וסתר ואילו זה משמיע קולות ברמה, ובחורי הישיבות שמסביב גם כן אינם משמיעי הקול, שהרי בין הזמנים היום.

מיד ניגש הת"ח לאולם השמחות ולנגד עיניו נגלה מחזה נורא, ילד קטן כבן י' שנים עומד כלוא באולם החשוך והוא נרעש ונפחד, מבועת ומבוהל כולו, זורק כסאות כבדים על זכוכית החלון שמא יצליח לנפץ אותה ולצאת מתוך האולם החשוך נוראות…

מיד פתח האיש לדבר עם הילד, שסיפר לו כי באותו הלילה ערכו שם שמחת בר מצוה לאחיו, בסופה נכנס לכמה רגעים לבית הכסא ומשיצא מצא עצמו ששכחוהו ונעלו את האולם, והוא נמצא תחת מנעול ובריח באולם שמלבד חושך עבה אין בו כלום, על כן הוא מנסה בכל כוח להציל עצמו.

הת"ח בירר את שמו ושם אביו, תחילה התקשר לאחראי על האולם – שכן ב'השגחה' שמע לפני כמה ימים מאיש פלוני שהוא הממונה על נעילת האולם… ולא ענהו הממונה, עד שהתקשר לבית ההורים. תוך כעשרים דק' יצא הילד מאפילה לאורה ולחפשי שילחוהו…

עתה הבין 'דייקן' זה על מה נגזר עליו לשהות במקום השיעור במשך ארבע שעות תמימות, כדי שיעבור באותו מקום ברגע הנכון וכך יהא מציל נפש אחת מישראל. כי אילו לא היה קורה אפילו רק אחד מכל העיכובים והמניעות, לא היה מגיע לשמוע את קול הנער ברגעיו הקשים, והיה קולו כקול קורא במדבר, ומי יודע מה היה עולה בגורל גופו וגם נפשו.

(מתוך גיליון 'באר הפרשה' לך לך תשע"ט)